עברו יומיים, יום חמישי
אני נוסעת היום עם אור לבאר שבע, יש לו משהו מהצבא
יש לו בעיה בריאותית, אז היום יודיעו לו סופית אם הוא יכול להתגייס או לא ואז נסתובב שם
״יאללה את מוכנה?״ שאל ״כן אני באה״ אמרתי וירדתי
הכנתי נס קפה ושמתי בכוס תרמית ולקחתי לחמנייה עם שוקולד ויצאתי מהבית
נכנסתי לאוטו של אור ״תפסיק להיות בלחץ״ אמרתי לו ״אני לא בלחץ״ אמר ״טוב אחי״ אמרתי
קיבלתי שיחת טלפון ׳הגבר שלי👑❤️׳
חייכתי לטלפון ועניתי
אני: מאמיייי
לידור: אהובתי, איך את?
אני: אני בסדר מה איתך? יש לך מה לאכול? איך האנשים? איך המיטה? יש יתושים?
לידור: אני בסדר, עייף, יש אוכל שלך יותר טעים, התחברנו מהר, המיטה סבירה מינוס ודווקא לא עקצו אותי
אני: יופי
לידור: מה איפה את?
אני: באוטו עם אור בדרך לבאר שבע
לידור: תעדכנו אותי מה אומרים
אני: ברור, יאללה לך להתקשר לאחותך ולהורים שלך, אוהבת אותך (נשיקה)
לידור: מת עלייך, ביי
אחרי עוד נסיעה, חפירות וצחוקים הגענו
אור נכנס וחיכיתי לו במן חדר המתנה כזה
לאחר שעה וחצי הוא יצא ״מה?״ שאלתי ״לא יודע, יתקשרו אליי בהמשך היום״ אמר ״בואי נסע לקניון נאכל משהו״ המשיך ״סבבה״ אמרתי
הגענו לקניון וישבנו בקפה גרג, הזמנו ארוחת בוקר זוגית
המשכנו להסתובב כל היום ובשבע נסענו חזרה הביתה
״שלוםם״ צעקתי שנכנסו כדי לדעת איפה דניאל ״במטבח״ אמר והלכתי לשם, ראיתי אותו ואת ליאן ״יפה שליי״ אמרתי וחיבקתי אותה
״חיים שלי מה קורה?״ שאלה ״בסדר, מה איתך?״ שאלתי בחזרה ״מכינה אוכל לאחיך המכוער כדי שלא יגווע ברעב״ אמרה ״אם כל כך רע לך, סיימת יש דלת״ אמר ״אויש תסתום״ אמרה והוא נתן לה נשיקה ״בואי נעלה לחדר שלך״ אמרה ״סבבה״ אמרתי ועלינו
ראינו שני סרטים- מהיר ועצבני 5 ומהיר ועצבני 6
״יאללה אני חייבת לעוף ביי״ אמרה ״ביי חיים״ החזרתי והיא יצאה
שמתי האנטומיה של גריי, ראיתי 5 פרקים והשעה כבר שלוש לפנות בוקר ואני לא עייפה אפילו קצת
סעמק, אני רעבה
ירדתי למטה ובדרך הדלקתי כל אור אפשרי שמצאתי, נכנסתי למטבח וחיפשתי משהו לאכול שמעתי רעש, לקחתי את המערוך שהיה משום מה על השיש ״תירגעי זה אני״ אור אמר ״מה את עושה ערה?״ שאל ״אני לא נרדמת״ אמרתי ״למה?״ שאל ״לא יודעת״ אמרתי ״הוא לא שלח לך הודעת לילה טוב נכון?״ שאל ״אתה קורא מחשבות ולא אמרת לנו?״ שאלתי ״הוא בסדר״ אמר ״מאיפה לך?״ שאלתי ״הוא בסדר״ הוא אמר שוב והחזיק את פניי
״בואי תנסי לישון, אני אשאר איתך״ אמר ועלינו לחדר שלי
נכנסתי מתחת לשמיכה, מסתכלת שוב לטלפון לראות אולי הוא שלח הודעה
אור נשכב לידי, נכנסתי מתחת לזרועותיו והוא חיבק אותי חזק ״אתה לא מתגייס נכון?״ שאלתי ״לא״ אמר ״יהיה בסדר״ אמרתי והוא נישק לי את המצח והחזרתי לו נשיקה בכתף הרגשתי שאני נרדמת אבל לא, אני חייבת לדעת שהכל בסדר לחצתי את היד של אור ״הכל בסדר, הוא פשוט ישן״ הוא אמר
הכל בסדר, הוא בסדר, הוא חי
חזרתי על זה בראש עד שנרדמתי
פתחתי עיניים, השעה 11:56 התמתחתי והרגשתי גוף קשיח לידי ״אמאאאא״ צרחתי
YOU ARE READING
אן ולידור-סיפור ערסים
Jugendliteraturאן דהן-בת 16 כיתה י אחות של אור ודניאל אור דהן-בן 18 כיתה יב אח של אן ודניאל דניאל דהן-בן 17 כיתה יא אח של אור ואן לידור לוי-בן 18 כיתה יב חבר של אור ודניאל, סוציונר ליאן לוי-בת 16 כיתה י חברה של אן אחות של לידור
