*נקודת מבט לידור*
אן התחילה ליפול מהכיסא, התרוממתי בשנייה ותפסתי אותה, הנחתי אותה ברכות על הרצפה שם לה כרית מאחוריי הראש בזמן שדניאל מרים לה את הרגליים ואור הלך להתניע את האוטו
״מה קרה לה??״ ליאן צעקה
אני כזה מטומטם, לא לקחתי אותה לבית חולים כי פחדתי מהתגובה של ההורים שלי
אן פתחה עיניים וכיווצה את הגבות ״מה מאמי?״ שאלתי אותה ״אני בסדר״ אמרה
הרמתי אותה בעדינות לאוטו ״לא צריך״ אמרה לי
דניאל נוסע עם ליאן וההורים שלי לבית חולים שהתעקשו לבוא, לא סיפרתי להם עדיין
הגענו לבית חולים ונכנסנו למיון, פניתי בשקט לאחד הרופאים וסיפרתי לו מה קרה והוא קיבל אותה
לקחו לה דם ושמו עירוי
ישבתי לידה ״אולי תקרא להורים שלך?״ היא אמרה ״אני גם חושב שזה הזמן״ אמרתי ״אז יאללה מאמי, הכל טוב״ אמרה ויצאתי לקרוא להם
*נקודת מבט אן*
לידור חזר עם ההורים שלו והתיישב לידי
״טוב אז יש משהו שאנחנו צריכים לספר לכם, אן לא סתם לא מרגישה טוב ולא סתם נסענו ישר לבית חולים, אן.. היא״ הוא אמר ונתקע ״אני בהריון״ אמרתי
״לא השתמשת באמצעי מניעה?״ אבא שלו שאל ״ברור שכן, כנראה נקרע או משהו״ לידור אמר
״אתם יכולים להשאיר אותנו לבד?״ אמא שלו ביקשה והם יצאו
היא התיישבה לידי במיטה ״מאמי שלי, אני בטוחה שזה קשה לך ואת מבולבלת ואת אומרת לעצמך שאת בסך הכל ילדה אבל וזה אבל גדול, את מסוגלת את בן אדם מדהים ואני פה בשביל לעזור לך בכל דבר קטן, כל שאלה שיש לך אני פה״ אמרה לי ״את מדהימה, אוהבת אותך מלא״ אמרתי לה
״איך את מרגישה?״ שאלה ״די חלשה אבל בסהכ בסדר״ אמרתי ״טוב מאמי אני אעזוב אותך לנוח״ אמרה והלכה
הרופא הגיע עם התוצאות של הבדיקות דם ולידור נכנס, כן, עכשיו אני סופית בהריון
״תגיד לכולם ללכת הביתה ותלך גם, אני אסתדר״ אמרתי ״מה פתאום אני נשאר איתך״ אמר
״אור ודניאל רוצים להגיד לך ביי, את מרגישה בסדר או שאת לא יכולה עכשיו?״ שאל ״אני לא חולה מאמי״ אמרתי
אור ודניאל נכנסו ״איף אני שונאת את האווירה הזאת״
״איך את מרגישה?״ אור בא לידי ״אני בסדר״ אמרתי
״את תסתדרי? בטוחה שלא רוצה שנישאר?״ דניאל שאל
״הכל טוב, אני פה עם לידור עוד כמה שעות אני באה הביתה״ אמרתי
אור נתן לי נשיקה במצח והם יצאו
לידור עלה לידי וחיבק אותי ״אני אקח חופש, ונסע ביחד לאילת נהנה ונשמח ונחגוג" אמר ״בלי אלכוהול״ אמרתי ״מי היה נותן לך גם אם לא היית בהריון״ אמר וצחקתי
״יאללה מאמי לישון, עוד כמה שעות נצא מפה״ אמר
נרדמנו
אור נדלק.
״מה השעה?״ שאלתי עייפה ״חמש לפנות בוקר, בדיקות ואם הכל ייצא תקין נשחרר״ אמר הרופא
פתחתי עיניים בקושי
הוא סיים לבדוק ולאחר כמה שעות שיחררו אותי
נכנסתי הביתה ראיתי את אור והוא נשק לראשי
״מה קורה?״ שאל ״בסדר״ אמרתי
״בואי תראי משהו״ אמר והוביל אותי לאחד החדרים בקומה התחתונה
כל הדברים שלי פה, מה.
״תכירי, החדר החדש שלך, לנשים בהריון אסור לעלות הרבה מדרגות״ אמר
״תודה״ אמרתי בפשטות וחיבקתי אותי
-כעבור יומיים-
לידור חזר לצבא, הבחילות החלו להירגע
למרות שאני רק בהתחלה ולא באמת רואים כלום יכולתי לראות בטן קטנה שמציצה לה
אני לא מצליחה להאמין שאשכרה יש בתוכי עובר קטן
״יאללה אן את באה?״ שמעתי את דניאל
״עוד לא התלבשתיי״ צעקתי לו ״את נורמלית? קומי כבר יפדלאה״
״קמההה״ אמרתי חסרת כוחות
אני ודניאל יוצאים לארוחת בוקר ואור הלך לראיון עבודה
שלפתי מהארון חולצה של לידור שגדולה עליי בשתי מידות ומכנס שחור.
YOU ARE READING
אן ולידור-סיפור ערסים
Teen Fictionאן דהן-בת 16 כיתה י אחות של אור ודניאל אור דהן-בן 18 כיתה יב אח של אן ודניאל דניאל דהן-בן 17 כיתה יא אח של אור ואן לידור לוי-בן 18 כיתה יב חבר של אור ודניאל, סוציונר ליאן לוי-בת 16 כיתה י חברה של אן אחות של לידור
