אן ולידור-סיפור ערסים

פרק 15

נכנסנו הביתה וראיתי אותה עומדת שם, אמא שלי
״הוא גם פה?״ שאלתי את אור והוא הנהן וחיבק אותי
הרגשתי שמתחילות לרדת לי דמעות ורצתי למעלה, נכנסתי לחדר של אור והוא נכנס אחריי
הוא חיבק אותי והנחתי את הראש על החזה שלו ״אני פוחדת״ אמרתי ״חיים שלי הכל בסדר״ הוא אמר ״מה אני אעשה מחר? אתם בבית ספר״ שאלתי ״אני נשאר איתך״ אמרתי ״ובלילה?״ שאלתי ״תישני איתי״ אמר ״אתה לא יכול להיות איתי בכל רגע אור״ אמרתי
והוא חיבק אותי חזק ״איפה הוא?״ שאלתי ״בחדר שלהם״ אמר ״איפה דניאל?״ שאלתי ״בחדר הוא לא מרגיש טוב, מאמי שלי תירגעי אני פה הכל בסדר״ הוא אמר וקלטתי כמה שאלות שאלתי בשלוש דקות
״אני עולה להביא פיג׳מה״ אמרתי ״לבוא איתך?״ שאל ״לא, אבל אל תלך מפה אם אני אקרא לך שתשמע״ אמרתי ״טוב יפה שלי״ הוא אמר
עליתי במדרגות, הרגליים שלי רועדות, עברתי ליד החדר שלהם. שיט הוא ראה אותי.
״היי מאמי״ הוא אמר, אבא שלי
״היי״ אמרתי וזייפתי חיוך ״בואי הבאנו מתנות״ הוא אמר ״תכף, אני שמה פיג׳מה ואוכלת״ אמרתי ״טוב״ אמר
החלפתי מהר לפיג׳מה ורצתי למטה
״מה קורה יפה שלי את בסדר?״ שמעתי את אמא שלי ״כן אני פשוט קצת לא מרגישה טוב״ אמרתי
לקחתי פיצה קפואה והכנסתי לתנור, ישבתי במטבח לחכות
פתחתי את הטלפון ונכנסתי לווצאפ
׳הגבר שלי👑❤️׳
אני: מה קורה
הוא: בסדר חיים שלי איך את
אני: קצת לא מרגישה טוב
הוא: מה יש?
אני: כואבת לי הבטן והראש
הוא: רוצה שאני אבוא?
אני: לא לא
הוא: תודה גם אני אוהב אותך
אני: לא בייב, פשוט חשבתי שתרצה להיות עם ליאן וההורים שלך
הוא: קרה משהו ?
אני: לא
הוא: מאמי...
אני: אתה תדע מתישהו השבוע
הוא: טוב יפה שלי אני פה❤️
אני: ביי מאמי😍

הוצאתי את הפיצה וישבתי בסלון אור התיישב לידי ״אני לא עוזב אותך״ הוא אמר לי באוזן
״תראי מה הבאתי לך״ אמא שלי אמרה והתיישבה לידי, היא הוציאה תיק שחור של מייקל קורס ונעלי פומה ורודת
״זה מהמם, תודה״ אמרתי וחיבקתי אותה
״איזה כיף לראות אתכם יפים שלי״ אבא שלי אמר ״משהו״ מילמתי ״אמרת משהו?״ הוא שאל ״לא״ אמרתי ואכלתי את הפיצה שלי
ראינו קצת טלוויזיה ודניאל ירד ״מה קורה?״ הוא שאל והתיישב לידי, מבינה לגבי מה הוא שאל אותי
״עוד לא קלטתי, מקווה שיהיה בסדר, איך אתה מרגיש?״ אמרתי ושאלתי ״חרא״ אמר ואמא שלי הניחה לו יד על המצח
״תביאי מד-חום״ היא ביקשה ממני והבאתי לו ״38.6״ הוא אמר ואמא שלי הביאה לו אופטלגין ״רוצה מרק?״ שאלתי ״כן תודה חיים שלי״ הוא אמר ״מרק עוף או כתום?״ שאלתי ״כתום״ הוא אמר ״בדרך״ אמרתי
״מוכן״ אמרתי והנחתי לו על השולחן
ישבנו בסלון ״עומרי והילי היו פה כמה ימים״ אמרתי ״באמת? איך היה?״ אמא שלי שאלה ״היה סבבה״ אמרתי
״אן אני יכול לדבר איתך למעלה?״ שמעתי את אבא שלי וקפאתי

אור ודניאל הסתכלו עליו ישר ואז עליי, הלב שלי פועם כל כך חזק
״אן?״ הוא שאל שוב ושוב לא עניתי
״אני אבוא גם״ אמא שלי אמרה ״אממ״ אמרתי
״תעלו היא תכף באה״ אור אמר והם עלו
״אור ואם.. באתי להגיד ״אני מחוץ לחדר, דבר הכי קטן אני נכנס״ הוא אמר ״אני גם בא״ דניאל אמר ״אתה שב פה ותאכל את המרק שלך״ אור אמר לו ודניאל הקשיב לו
עליתי למעלה ונכנסתי לחדר של ההורים שלי
בהצלחה לי.

״אן אנחנו צריכים לדבר על הסיבה שבגללה באנו״ אבא שלי אמר וישבתי על המיטה מולם
״ממתי את עושה בעיות?״ הוא שאל
״זה באמת לא אני״ אמרתי ״אז מי? האגרטל?״ הוא שאל בטון חזק
״אני לא יודעת מה היה שם, היא פשוט באה ויצאה עליי והרביצה לי״ אמרתי בשקט תוך כדאי שאני משחקת בציפורנים שלי
״מי זאת היא??״ הוא צעק ״אני לא יודעת״ אמרתי בשקט עדיין משפילה את מבטי ״לעזאזל איתך!״ הוא צעק ודמעה יצאה מעייני
הדלת נפתחה.

״נגמרה השיחה! זהו.״ אור אמר ומשך אותי משם
ישבתי בחדר של אור משחקת עם הציפורנים שלי. שיט נשברה הציפורן.
אור לא היה בחדר הוא נשאר לדבר איתם
״אבל למה?? למה לעשות לה את זה?״ הוא צעק ״אל תתערב״ אבא שלי אמר לו
״אתה לא יודע לדבר כמו בן אדם? אתה יודע מה זה עושה לה??״ אור ענה ״טוב תצא מפה״ אבא שלי אמר ״אתה לא תדבר אליה יותר ככה״ אור אמר ״בסדר״ אבא שלי ענה ושמעתי טריקת דלת
הייתי מופתעת שדניאל לא עלה, כנראה הוא באמת מקשיב לאור
אור נכנס לחדר, ״תרימי את הראש״ הוא אמר
וידעתי שברגע שאני אסתכל עליו אני אתחיל לבכות, ובאמת שאין לי כח לבכות עוד
אני יכולה לזכות בשיא גינס בתור 'האדם שבכה הכי הרבה'
״תסתכלי עליי״ הוא אמר ולא עניתי
״קדימה יפה שלי״ הוא אמר ותפס לי בסנטר והרים לי הראש
וכמו שאמרתי כבר לפני, בשנייה שהסתכלתי עליו פרצתי בבכי ״חיים שלי״ הוא אמר וחיבק אותי חזק ״אני פחדתי״ אמרתי לו באוזן ״אל תדאגי, אני פה, אני דואג להכל את לא צריכה לפחד״ הוא אמר
״מה השעה?״ שאלתי ״שמונה״ הוא ענה ״אני גמורה״ אמרתי ״אני אכבה פה את האור כנסי לישון, אל תפחדי״ אור אמר ובשנייה ששמתי את הראש על הכרית נרדמתי. נרדמתי עם דמעות בעיניים

-נקודת מבט אור-
אני לא יכול לראות אותה ככה, זה שובר לי את הלב
הסתכלתי עליה נרדמת, סוף סוף רגועה מכל היום הזה
שלחתי הודעה לדניאל שיבוא לחדר שלי
ישבתי על המיטה והוא על הכיסא מולי
״מה קרה?״ הוא שאל וסיפרתי לו ״בן זונה, מה עוד נעשה?״ הוא שאל ״אני יודע מה אני עושה, לא זז ממנה״ אמרתי ״יש לי מחר מתכונת, לא יודע איך אני אלך ככה חולה״ הוא אמר ״תקח בבוקר אופטלגין ותשים לך גם בתיק״ אמרתי ״אני לא יכול לראות אותה ככה״ דניאל אמר ״גם אני״ אמרתי
״זה שובר אותה, כל פעם מחדש, ואני פוחד שהיא לא תוכל להתחזק שוב, שהיא תוותר״ דניאל אמר ״אני הגדול, אתה לא צריך לדאוג, אני פה״ אמרתי ״אני לא יכול לא לעשות עם זה כלום שוב״ הוא אמר
״צריך עזרה בללמוד?״ שאלתי מעביר נושא ״לא אני בסדר״ הוא אמר
ראינו מהיר ועצבני ודניאל הלך לישון
ישבתי עם הטלפון וראיתי טלווזיה
השעה כבר שלוש לפנות בוקר, מתי זה קרה?
שמתי את הטלפון בטעינה כיסיתי את אן והלכתי לישון

סליחה על הפרק המשעמם 😂
פרק הבא יהיה יותר עיניין😉

אז מה אבא של אן יעשה לה?🤔