אן ולידור-סיפור ערסים

פרק 27

אני רצה, מישהו רודף אחריי.חושך.
אני צועקת לעזרה ולא יוצא קול, בבקשה שמישהו יבוא אני מייבבת
אני רצה ורצה ואין אף אחד ברחוב הדבר תופס לי ביד ואני בוכה בכי שלא נגמר
בום. התעוררתי

כולי דמעות, בקושי נושמת
השעה 4:23 ״לי..״ אמרתי חנוקה ״לידור״ אמרתי שוב ונגעתי בו עם בכי היסטרי
הוא התעורר ״היי, יפה שלי מה קרה?״ שאל ואני המשכתי לבכות ״זה בגללי נכון? זה היה מוקדם מידי״ אמר והנדתי בראשי מהר
ניסיתי לנשום רגיל אבל לא הצלחתי
״בואי נרד, נשב באוויר נשתה משהו חם״ אמר וניסיתי לקום אבל הרגשתי משותקת למיטה
״ל..א״ אמרתי בין נשימה לנשימה
״בואי לאט לאט״ אמר וניגב לי את הדעות ונתן לי ידיים
נשענתי עליו וקמתי מהמיטה ירדנו למטה והוא הכין לי תה
יצאנו לגינה וישבנו על אחד מהכיסאות שיזוף ״תשתי״ אמר ולא יכולתי בגלל הבכי שלא מפסיק הנחתי את התה בשולחן ונכנסתי בתוך היידים של לידור שחולצתו נהייתה שקופה כבר ממזמן ״מה קורה?״ שאל ״אני לא יודעת״ אמרתי
השמש כבר זרחה ואנחנו עדיין יושבים שם, מחובקים בזמן שאני בוכה
״אן??״ שמענו בקושי ״בגינה״ לידור צעק
ותוך דקה דניאל היה שם ״מה קרה??״ שאל מהר ״אני לא יודע, היא לא יודעת, היא התעוררה בארבע בערך בוכה עד עכשיו״ אמר ״לך לישון זה בסדר״ דניאל אמר לו והוביל אותי לסלון ״דניאל״ אמרתי בזמן שהוא מכסה אותי ״מה יפה שלי?״ שאל ״אני לא יודעת מה קורה״ אמרתי ״אל תפחדי, אני איתך״ אמר והניח את ראשי על רגליו בזמן שהוא מלטף
את השיער שלי
-נקודת מבט דניאל-
הסתכלתי על העינים שלה, הן אדומות ונפוחות כל כך
אני נשבע שאם מישהו עשה לה משהו אני רוצח אותו
היא נרדמה, זה הרגע לקרוא לאור, תמיד היה בינהים מן קשר כזה שאף אחד לא יכול להסביר, הם יודעים מה השני מרגיש בלי לדבר
״אור?״ אמרתי ״מה אתה מעיר אותי עכשיו יזין״ אמר לי ״תקום ותצחצח שיניים״ אמרתי רציני ״מה קרה?״ שאל והתקשח
״לך נו״ אמרתי והוא קם מהר ״תרד אחרי זה למטה״ אמרתי
אחרי 5 דקות הוא ירד למטה ״למה היא פה?״
שאל ״היא התעוררה בלילה, בוכה, ראיתי אותה בבוקר עם לידור אני חושב שהיא עוברת התמוטטות עצבים״ אמרתי ״תדאג בבקשה שליאן לא תראה אותה, אני יודע שהיא לא תרצה שיראו אותה ככה״ אמר והלך להתיישב לידה
-נקודת מבט אור-
ליטפתי לה את השיער, לא יודע למה לצפות שהיא תתעורר
הסתכלתי על הפנים שלה, יורדות לה שתי דמעות ״יפה שלי אני איתך״ לחשתי לה באוזן
ירדו עוד דמעות עד שהיא פתחה עיניים בבהלה, בוכה בכי כיאילו האדם הכי חשוב לה מת עכשיו חיבקתי אותה חזק
דניאל ירד למטה, לקח כוס מים ובא לכיוון שלנו ״אן, זה יעזור לך תקחי״ אמר והביא לה כדור
היא בלעה את הכדור ונשענה על הספה, אחרי חמש דקות אין שום זכר לבכי
״בואי נאכל״ אמרתי והכנתי לה קורנפלקס
ישבנו לאכול ואף אחד לא אמר כלום
הסתכלתי על אן, העיניים שלה כבויות והיא נראת כל כך מותשת

-נקודת מבט אן-
אני מרגישה ריקה, עצבנית ועצובה ובעיקר עייפה
סיימתי לאכול והלכתי לשבת בספה
אור התיישב לידי והנחתי את הראש על החזה שלו ״מה קורה פה?״ שאלתי ״אני לא יודע, אבל אני איתך״ אמר
״הראש שלי מתפוצץ״ אמרתי ושמתי עליו את היד שלי ״תנסי לישון״ אמר לי ״אני לא עייפה״ אמרתי
שמעתי צעדים, הסתובבתי וראיתי את לידור ״את בסדר? הפסקת לבכות?״ שאל ״דניאל הביא לה כדור הרגעה״ אור אמר לו
הרמתי את ראשי וראיתי את אור ״קרה משהו?״ שאל ״לא״
״אתה יודע איפה הטלפון שלי?״ שאלתי את אור והוא הצביע ליד הרגל שלי ״אני כבר באה״ אמרתי ויצאתי לבחוץ
שלחתי הודעה לרון
אני: רון
רון: ?
אני: אמא שלך פסיכולוגית נכון?
רון: כן, למה קרה משהו? את בסדר?
אני: היא יכולה לקבל אותי מחר אולי?
רון: רגע אני אשאל
אני: סבבה
רון: היא אמרה שבשבילך אפילו עכשיו
אני: לא אני באמת לא רוצה להטריח
רון: אין דבר כזה, תתלבשי ותבואי
אני: טוב

״אני יוצאת״ אמרתי ״לאן?״ דניאל שאל ״סתם נפגשת עם מישהי, אני אגיד לכם שהכל בסדר אל תדאגו״ אמרתי ״צאי הכל בסדר״ אור אמר ״ביי״ אמרתי ודניאל בא לנעול ״דבר הכי קטן תתקשרי ואני בא״ לחש לי ויצאתי
הגעתי לבית שלהם ורון חיבק אותי ״רוצה לספר לי מה קרה?״ שאל ״אני בעצמי לא יודעת״ אמרתי
״היי מאמי, בואי החדר פה״ אמא של רון,הדס, אמרה לי והלכתי בעקבותיה
התיישבתי על כורסא ופשוט סיפרתי לה הכל
בלי להתכוון בכלל, דיברתי, קיללתי אבל דבר אחד לא עשיתי, לא בכיתי
״אז אין לי מושג מה יש לי״ אמרתי לסיום והיא לקחה כמה דקות לעכל את כל המידע שמסרתי לה ״אני יודעת מה יש לך״ אמרה והסתכלתי עליה בשאלה ״את יודעת מה זה חרדת נטישה?״ שאלה ״כן״ אמרתי ״יש לי את זה?״ שאלתי ״ככה זה נראה וזה התפרץ עכשיו״ אמרה ונהיה מן שקט מביך כזה ״יש לך משהו לשאול אותי על זה?״ שאלה ״איפה אני יכולה למצוא דברים על זה?״ שאלתי ״את האמת יש לי פה כמה מאמרים אני אשמח להביא לך״ אמרה וקמה לחפש במגירות ״תודה״ אמרתי וקמתי
היא הושיטה לי את הדפים ויצאתי החדר שלה ״הולכת?״ רון שאל ״כן״ אמרתי ״ביי יפויפה״ אמר וחיבקתי אותו ״ביי״ אמרתי ויצאתי
זה מה שאהבתי בחבר בן, לא שואל תמיד הכל טוב זה גם מה שלא אהבתי בחבר בן
חזרתי הביתה וראיתי את כולם בסלון ״אני בחדר״ אמרתי ועליתי לחדר שלי
פתחתי את הדפים שהיא נתנה לי והתחלתי לקרוא אותם
4 שעות, 4 שעות שאני בחדר קוראת ומחפשת עוד על חרדת נטישה
שמתי פיגמה וירדתי למטה ״כבר באנו לבדוק שאת חיה״ דניאל אמר ״מצחיק״ אמרתי וגילגלתי עיניים
לקחתי לי לאכול, התיישבתי בשולחן ולידור בא לידי ״יפה שלי התגעגעתי״ אמר ״סלילה שבקושי הייתי איתך״ אמרתי ״זה בסדר אהובה שלי״ אמר
״אני כל כך אוהבת אותך״ אמרתי ״גם אני אותך״ אמר ונישק אותי
דניאל וליאן עלו לחדר שלו ואני לידור ואור ישבנו בסלון ״אממ״ התחלתי לומר ״מה?״ לידור שאל ״אתם יכולים לעזור לי?״ אמרתי ״ברור במה?״ אור שאל ״מה קרה?״ לידור שאל ״יש לי חרדת נטישה, הייתי היום אצל אמא של רון היא פסיכולוגית״ אמרתי ״אף אחד לא עוזב אותך יותר״ אור אמר ״תסתכלי עליי״ לידור אמר וסובבתי את פניי אליו ״אני נשבע לך שאני מתחתן איתך, אני נשאר איתך לכל החיים״ אמר
״קשה לי״ אמרתי והתחלתי לבכות ״לא לבכות, הכל בסדר״ לידור אמר וחיבק אותי
דניאל ירד למטה ״שוב את בוכה?״ שאל ״די תפסיקי אין כלום, אין סיבה״ הוא צעק עליי ״אל תצעק עליי! אתה לא יודע כלום״ אמרתי
והמשכתי לבכות והתחפרתי בין הידיים של לידור
״תגיד לי יא חתיכת ילד מטומטם, מה אתה עושה?״ אור שאל אותו ״אין לי שום סיבה לבכות, שתרגע וזהו״ אמר שוב
״תסתום את הפה שלך ותעלה לחדר״ אור אמר לו ״ואתה חושב שאתה אומר לי מה לעשות כי?״ דניאל שאל וגיכח ״כי אתה ילד סתום בשכל, שלא יודע מתי לדבר אז תעלה למעלה״ אור אמר
״אני עולה להתקלח״ אמרתי ״בואי אני אחכה לך בחדר״
עלינו למעלה ועוד יכולתי לשמוע את אור ודניאל מקללים אחד את השני בקללות שבחיים שלי לא שמעתי
״אני כל כך אוהבת אותך״ אמרתי ללידור שישבנו במיטה וראינו טלווזיה ״גם אני אותך״ אמר ונישק אותי
ההרגשה המגעילה חלפה, וההרגשה הטובה חזרה
חייכתי. חיוך אמיתי. ולידור לחץ על הגומות שלי וחייך