The Search For Cinderella - מתורגם

פרק 4.

זה היה יום שישי, היום של ראיון שתי הדקות שלי עם חביאר. יום ראשון זה היום של ההדחה, היום שבו אני חוזרת הביתה. חשבתי על העצה של רוז שוב ושוב, אבל אני פשוט לא מבינה את זה. אני רק רוצה לחזור הביתה, לחזור לשקט של מיין.

אני הסתובבתי בזמן שכל ילדה בתורה נכנסה לחדר ההקלטות. רוז ואני שיחקנו עם הענבים שהיו על שולחן הקפה; זרקנו אותם ותפסנו אותם עם הפה. בנות מסביבנו התרגשו מהפגישה עם 'הבעל לעתיד' שלהן או הוסיפו איפור לפניהן, למרות שהסטיילסטים כבר איפרו את כולן. הסטיילסטית שלי, ג'ו, סידרה את השיער האדום - חום המתולתל שלי בקוקו גבוה, והשאירה כמה קבוצות תלתלים רופפות מחוץ לקוקו. ג'ו ממש נחמדה, והיא הבינה אותי כשאמרתי לה שאני לא אוהבת לשים הרבה איפור. אז היא שמה לי רק קונסילר איפה שהייתי צריכה, מסקרה, ועיפרון שחור כדי להבליט את העיניים הכחולות - וכמעט סגולות שלי. אחרי שמרחה ליפסטיק כהה על שפתיי, היא אמרה שאני מוכנה.

היו שם שני בחורי אפ בי איי, שגיליתי שהיו בעצם בחורי שירות חשאי (ששמרו לא רק על חביאר אלא גם על האבא הביליונר שלו שהוא הבעלים של חברת ההפקה 'גולד מיוזיק'). בכל מקרה, היו שם בחורי שירות חשאי, ואז עוזרת יצאה מהדלת וקראה את המספר שלי.

נעמדתי ועקבתי אחריה לתוך חדר ההקלטות. החדר היה די מפואר. היה שם שטיח פרסי על הרצפה השחורה, ויכולתי לראות כבלים עוברים מתחתיו. היו שם שתי כורסאות, על אחת ישב חביאר והשניה בשבילי. היו שם עוד כמה אביזרים כדי לגרום לחדר להיראות 'ביתי', אבל זה פשוט נראה מזוייף.

כשאליוט ראה אותי הוא גלגל את עיניו ואמר בציניות, "הו נהדר, תשעים ושמונה החביבה פה."

כבשתי את הדחף לגלגל עיניים, אבל כשהוא הסתובב עם גבו אליי עשיתי לו אצבע שלישית. שמעתי גיחוך וראיתי את חביאר מסתכל עליי בשעשוע.

עוד עוזרת הובילה אותי לכורסה, וראיתי שעל המצלמה שמאחורי יש כמה שאלות שחביאר יכול לקרוא.

הם הדליקו את האורות וכולם השתתקו. אליוט עמד ביני ובין חביאר ואמר;

"טוב, מר מת'יוס הולך לשאול אותך כמה שאלות, את הולכת לענות בצורה מנומסת ולזכור שעל פי זה יודחו 50 בנות ביום ראשון. לא אכפת לי אם את רוצה להיות פה או לא, את חייבת להיות מנומסת. בלי תגובות, בלי קללות, ובלי לגלגל עיניים."

גלגלתי את עיניי אבל הנהנתי.

הוא הזעיף את פניו, "תזהרי תשעים ושמונה, אני משגיח עליך."

אחר כך אליוט הלך ונעמד מאחורי הצלם, הרים את ידו והתחיל את הספירה לאחור.

"עולים בעוד חמש, ארבע, שלוש, שתים.." הוא הצביע על חביאר.

חביאר התחיל לדבר, "איך קוראים לך?"

"אנאבל קנדי, אבל החברים שלי קוראים לי אנני."