צ'אנס הניח את סנו על מיטתו בעליית הגג של הגמדים. בקושי היה אפשר לעמוד שם, אבל זה היה החדר היחידי אליו היה אפשר להכניס מיטה בגודל אנושי. הוא נאנח וצנח על המיטה ליד סנו. אומנם גופו זעק לשינה, אבל הייתה לו הרגשה שהנסיך בעל השיער השחור לא ירגיש בנוח לישון איתו.
צ'אנס רכן קדימה והעביר את ידו בשיער השחור והרך של סנו. הוא לא האמין שהנער הזה הוא באמת אהבת האמת שלו. הוא חיכה לה זמן רב כל כך, מגיל שמונה עשרה. הוא חיפש אותה, ולא מצא אותה. הוא כבר התייאש ועכשיו היא צצה, בדיוק כשחשב שלעולם לא יאהב אף אחד.
הוא כופף קדימה את ראשו והדביק נשיקה עדינה למצחו של הנער. "תודה לך." לחש, "החזרת לי את הסיכוי לסוף מאושר."
צ'אנס נאנח פעם נוספת, לקח מהמיטה כרית ושמיכה ונשכב על הריצפה. אומנם זה לא היה נוח במיוחד, אבל זה היה יותר טוב מקרקעית היער.
הנסיך כבר כמעט נרדם כשגוף חם נגע בו.
הוא פקח את עיניו. "סנו?" שאל בהפתעה והתיישב, "מה קרה?" שאל בדאגה.
הנסיך הצעיר התיישב לידו, וחיבק את עצמו בזרועותיו.
"אני לא מסוגל עם זה." הנער מילמל, "כל פעם, כל פעם, כשאני עוצם עיניים אני חוזר למקום ההוא." לחש בשקט, קולו מלא בפחד.
לצ'אנס כאב לראות אותו ככה.
"לאן אתה חוזר?" הוא בירר.
"כש..." סנו התחיל ועצר.
"כש..." הוא עודד אותו להמשיך בעדינות.
"כשהייתי בארון קבורה. כשהייתי מת. אבי החורג לקח את רוחי. הוא תקע אותי בתוך מקום שהורכב מתוך הפחדים הכי גדולים שלי. זיכרונות שהרסו אותי. זה היה גיהנום הפרטי שלי, שהורכב מכל סיוט שהיה לי אי פעם.
ריין הכריח אותי לחוות שוב את המוות של אמא שלי, של אבא שלי. את הפחד מהצייד. לא יכלתי לברוח משם."
דמעות זלגו על עיניו של סנו, חמות וכואבות. "לא יכלתי לברוח משם בכלל." חזר על עצמו, והתנדנד קדימה ואחורה.
"ששש," צ'אנס חיבק את הנער הבוכה. "ששש, הכל יהיה בסדר." הוסיף והידק את חיבוקו.
"שום דבר לא בסדר," זעק סנו בכאב. "כל פעם שאני עוצם עיניים אני חוזר לתוך הגיהנום הזה." בכה ואחז חזק יותר בצ'אנס.
"סנו," צ'אנס אמר ברצינות ואחז את פניו החיוורות בין ידיו. "תקשיב לי."
סנו רק קבר את פניו בחזהו של צ'אנס.
"סנו," הוא חזר בטון שגרם לסנו להרים אליו את עיניו.
"יפה," הוא מילמל והעביר את ידו בשיער של הנער שישב בחיקו. "אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך. אני אגן עלייך. אתה מבין?"
"כן." סנו לחש בשקט ובהה בעיניו הירוקות.
"אתה מאמין לי?" המשיך הנסיך הבוגר יותר לברר. התשובה של סנו לא הספיקה לו.
"כן." סנו נאנח. "אני לא יודע למה או איך, אבל אני מאמין לך. אני יודע שתגן עליי, ושום דבר לא יקרה לי שאני איתך. זה מטורף?" הוא חייך אליו חיוך דומע.
צ'אנס השיב לחיוכו בחיוך משלו. "לא יותר מהרצון שלי להגן עלייך מכל דבר רע בעולם הזה."
סנו סוף סוף הגיב לחיבוקו של צ'אנס וחיבק אותו חזרה. מתחיל להרגיש משהו, אולי התחלה של ביטחון בעולם הזה.
"תישן איתי?" הוא הרים אליו מבט שחור.
צ'אנס הוצף באושר. "כמובן."
"תחבק אותי הלילה," הוסיף סנו. "אל תשאיר אותי לבד."
הנסיך הבלונדיני אפילו לא חשב לסרב לו. הוא הרים את סנו בידיו והניח אותו על המיטה.
"אל תעזוב אותי." לחש שחור השיער אחרי שהוא הניח אותו על המיטה.
"לעולם לא." הבטיח לו צ'אנס ונכנס למיטה, עוצם עיניים ומתכרבל לצידה של אהבת האמת שלו.
☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆
מצטערת על הפרק הקצר, זה קצת יותר מחמש מאות מילים, אבל להגנתי אני צמה.
והפרק הזה כל כך קיטשי ודביק שזה מקסים. אני מתה על סנו וצ'אנס.
☆קצת באיחור, צום קל לכולן
YOU ARE READING
שלג מכושף
Conto☆הושלם☆ (שילגייה) היה היה פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, מלך מכשף ששנא את בנו החורג, סנו. הוא שנא אותו יותר ממש שחשב שאפשר לשנוא בן אדם. ריין כל כך שנא אותו עד ששום דבר לא עצר בעדו כשהחליט להיפטר ממנו. אבל סנו הצליח לברוח בפעם הראשונה. בפעם השנייה נ...
