☆הושלם☆
(שילגייה)
היה היה פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, מלך מכשף ששנא את בנו החורג, סנו. הוא שנא אותו יותר ממש שחשב שאפשר לשנוא בן אדם. ריין כל כך שנא אותו עד ששום דבר לא עצר בעדו כשהחליט להיפטר ממנו.
אבל סנו הצליח לברוח בפעם הראשונה. בפעם השנייה נ...
היי, מישהי בכלל עוד שומרת את הסיפור הזה בסיפרייה שלה? אם כן, ומישהי באמת קוראת את זה, אולי יעניין אותך לדעת שפרסמתי סיפור חדש בשם 'עדיין בוערים' שאולי יעניין אותך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
{ליאם נינטש פעמים רבות בחייו, והוא חיי הרבה זמן. אחרי הכל, הוא היה ערפד. ליאם היה נחוש בדעתו לעולם לא לנטוש את האנשים שהוא אוהב, אבל עכשיו זה בדיוק מה שעשה. זו הייתה הדרך היחידה לא לערב את פייטור, שלא ידע על דבר על יצוריים על טיבעיים, עם הערפדים שרדפו אחריו. הוא רק קיווה שיהיה דיי בזה להציל אותו. ביום בו עזב אות פייטור, אהובו, הסיבה שלו לחיות, הלב שלו התנפץ לרסיסים, והוא רק קיווה שיום אחד פייטור יהיה שלו שוב.
לפייטור היו שניי נושאים שהוא לא דיבר עליהם, התקופה החשוכה שלו וליאם. שניי נושאים שכבר היו מאחוריו, אבל המשיכו לרדוף אותו. ויום אחד ליאם פשוט צץ לו באוניברסיטה שלו, ואוחז את ליבו בין שתיי ידיו. אין דבר שפייטור רוצה יותר מאשר לאהוב אותו שוב, אבל הוא פוחד, ולא יכול לסלוח. הוא עזב אותו כבר, מי יבטיח לו שזה לא ייקרה עוד הפעם? אבת ליאם מתעקש, שוב ושוב ושוב, ופשוט מסרב לעזוב אותו. הוא חוזר, כל פעם, למרות שפייטור מגרש אותו. ועד כמה שהוא מנסה הוא לא מצליח להכחיש את הניצוץ הזה, שעדיין בוער בינהם.}
