Chemistry-לארי סטיילינסון

Chemistry-פרק 35

~דילן בן 9~

"אבא? אבא? " דילן קרא.

"רק רגע בייבי!!" הוא שמע את הארי צועק מהמטבח.

הארי רץ לסלון,כמעט מחליק.הוא עמד מול הדלת וראה את דילן ו..עוד מישהי.

"היי דילן והיי לילדה החמודה שלידך!" הארי אמר והילדה ציחקקה.

"אבא זאת דייזי.היא החברה הכי טובה שלי.הכרנו היום!" דילן ציחקק בעודו עוזב את ידה של דייזי ומחבק את הארי.

"מה שלומך דייזי?" הארי שאל וליטף את ראשה.

"בסדר מר טומלינסון." דייזי חייכה ולחצה את ידו של הארי.

"אבא..אפשר לעלות לחדר כבר?" דילן נאנח.

"כן.אני אביא לכם חטיפים!!" הארי צעק ושמע את הדלת נטרקת.

~~~~~~~

"תודה מר טומלינסון" דייזי צעקה.

"תקראי לי הארי." הארי חייך ועזב את החדר.

"אני בבית!" הארי שמע את הקול האהוב של לואי מלמטה.

הארי ירד במהירות ונתלה על לואי.שניהם התחבקו.

"איך היה לך היום בייב?" לואי נישק את הארי וחייך.

"עכשיו טוב יותר." הארי חייך ונישק את לחיו של לואי.

"אני רעב!!" לואי צרח.הוא הניח את תיקו והלך למטבח.הוא עמד מאחורי הארי ועטף אותו עם ידיו.

"הכנתי פנקייקים לנו ולדייזי." הארי אמר והפך את הפנקייק האחרון.

"דייזי?" לואי שאל.הוא שמע את דילן צוחק מלמעלה.

"ידידה שדילן הביא.הם ממש חמודים יחד." הארי חייך והסתובב לכיוונו של לואי.

"גם אתה חמוד האזי." לואי נישק את שפתיו של הארי.

"אבאאא" דילן צעק.הוא ודייזי עמדו מול הארי ולואי.

"הווו כן אמממ..שכחתי שדייזי כאן.." לואי גירד בראשו והארי הסמיק.

"אתם כמו אמא ואמא! דילן גן ההורים שלך כאלה?" דייזי שאלה.

"כן אבל הם כל היום ככה..." דילן נאנח ודייזי צחקה.שניהם התיישבו בשולחן וחיכו לאוכל.

"צריך להכיר אותן." לואי סיכם והארי הנהן בהסכמה.

"בייבי." הארי שאל כשסיים לארגן את השולחן.

"כן לאב?" לואי שאל וליטף את גבו של הארי.

"אתה חושב שדילן מתבייש בנו?" הארי שאל.

"למה? אנחנו לא עושים לו בעיות..." לואי חייך ומשך את הארי מהשולחן.

"בגלל שאנחנו...אתה יודע...בגלל שאני אוהב אותך." הארי השפיל את מבטו.

"אולי...אבל זה לא משנה האז.אנחנו נמשיך להיות יחד לא משנה מה הארי.אני אוהב אותך כל כך." הארי נישק את הלחי של הארי וחזר לשולחן.

"ביי דייזי!!" דילן לחש.לואי נעצר והקשיב.

"ביי דילן" היא חייכה.

"חכי..תבטיחי לי משהו." דילן תפס בידה.

"אל תגלי לאף אחד על ההורים שלי אוקיי? בבקשה דייזי." דילן לחש.

"מבטיחה." היא אמרה וטרקה את הדלת.

לואי קפא.

דילן מתבייש?

לא...לא הוא לא.

ואולי כן?

לואי הרגיש מוזר.הוא הרגיש מבולבל.

הוא רצה לספר להארי אבל הוא פחד שהארי ישתגע.

לואי החליט לשמור את זה ולהמשיך הלאה.אבל המחשבות רדפו אחריו.

הוא לא רצה לראות את הארי שבור.שוב.