אנבת' נשמה עמוק וצעדה לארמונו השחור של האדס. היא הופיעה בדיוק מולו, ולא ייתכן שזהו סתם צירוף מקרים. היא הביטה בריצפה, מנסה להתפוגג אל בין הצללים. היא התעלמה מהגן של פרספונה, שלא השתנה כלל מהפעם האחרונה שביקרה כאן, ומיקדה את מחשבותיה במה שתגיד לאדון השאול. הוא לא אהב את פרסי; הוא עלול להרוג אותה בניד עפעף. אם בכלל הוא יסכים לראות אותה. אם הוא יתייחס אליה בכלל. וזה ממש לא סביר. היא תשאל אותו איפה הילדים שלו, אם פרסי בשאול, האם שערי המוות יכולים להיפתח בשבילו. ובכלל... הם צריכים מלחמה חוזרת בגאיה, אולי הם יוכלו לכבוש את העולם שוב. היא נשמה עמוק והניחה רגל על מפתן הטירה האפל. אין לה ברירה; היא צריכה גם לשוב בעצמה. היא צעדה בזהירות במסדרונות האפלים, משחזרת בזיכרונה כל צעד. האיזור היה ריק, חסר חיים. זה לא הפתיע את אנבת'. היא היתה במרכזו של השאול, אז הכל אמור להיות חסר חיים. אבל הארמון... אנבת' היתה בטוחה שהאריניות שמרו עליו פעם. היא המשיכה לצעוד בדממה, מתעלמת מהצללים שאיימו לבלוע אותה.
היא מצאה את עצמה באולם הכס, שהיה ריק גם הוא. "האדס? פלוטו? פרספונה?" קולה הדהד ברחבי החדר. "דמטר? מישהו כאן?" היא התחילה להסתובב ולחשוב על עקבותיה כשהצללים החלו לקבל ממשות. היא החניקה קריאת בהלה. "בת אתנה," זה היה הקול המהפנט ששאב אותה לכאן. "אדון השאול לא נמצא כאן עוד. הנוכחות שלו לא רצויה בעולם הזה יותר." "מ-מי את?" אנבת' השתנקה, מבוהלת. "יש לי שמות רבים," ענה הקול, "אבל את מכירה אותי רק בשניים מהם. אני גאיה וטרה, שליטת האדמה. ואני רוצה להראות לך מה קרה לחבר שלך, פרסאוס ג'קסון."
"אנחנו צריכים ללכת למצוא אותם," פסקה ריינה בקול החלטי. "אבל אסור לנו להתעסק בענייני השאול. ניקו והייזל יוכלו למצוא את הדרך חזרה לבד." "אבל ריינה..." לחש פרנק. הוא היה מבועת. הוא היה כל כך רחוק מהייזל, כל כך לבד... והוא לא ידע מה קורה איתה, הוא דאג לה, והמקל שלו היה אצלה... "אנחנו חייבים לגלות מה קרה להם." "פרנק, לא," היא ענתה, הפעם הקול שלה רועד מעט. "כבר ניסינו לקבל נבואה. הם צריכים לטפל בזה בעצמם. הם נשלחו למשימה. אבל אנבת'... אותה אנחנו מוכרחים למצוא, פרנק." זה לא מצא חן בעיניו, אבל הוא הנהן בהסכמה, פניו קודרות. "טוב," כירון התערב בשיחתם, "אז... גאיה. איך עוצרים אותה?" "אולי היא גרה איפשו?" הציע קונור, "ואז נגנוב ממנה את... הו... אני לא חושב שיש לה מכונת ממתקים..." "וואו, קונור," התפעלה דרו. "עלית פה על נקודה נכונה לגמרי. באמת אין לה מכונת ממתקים. "דרו," הזהיר אותה טראוויס. "הוא באמת עלה על נקודה נכונה. יש כל כך הרבה דברים שנוכל לגנוב ממנה..." "הו, כן," אמרה דרו. "אולי משהו ורוד?" "ל-" התחיל קונור, אבל כירון קטע אותו. "די לריב, ילדים," הוא אמר, "כולכם עליתם פה על נקודות נכונות. אולי באמת יש מקום שהיא עושה בו שימוש דומה למחסן או בית, ויהיה שם משהו שיעזור לנו להביס אותה. והמשהו הזה-" הוא שלח מבט מתרה לעבר בני הרמס, "-לא קשור לממתקים." ואז, בקול נפץ פתאומי, הדלת נפלה. ליאו עמד בפתח. "זה פרסי!" הוא התנשף, "הוא חזר! והוא רוצה לדבר איתך..." עיניו התגלגלו בחוריהם והוא כרס, שותת דם.
