bob says hello

פרק 3

אנבת' פקחה את עיניה בזהירות. היא כבר לא היתה בארמונו של מלך השאול. מסביבה היה רק אדמה שחורה, יבשה. צרחות אנשים מלאו את אוזניה. היה ברור שמישהו מתעלל בהם. אנבת' חיפשה את האנשים במבטה. לא היה שם אף אחד. היא החלה ללכת בזהירות על האדמה הסדוקה, עיניה מתרוצצות על פני האזור. היא צריכה למצוא את פרסי. הוא יהיה כאן, היא ידעה. "פרסי..." היא גנחה, גרונה יבש, "תראו... תראו לי.... אני יודעת שהוא כאן... תראו לי אותו..." אנבת' צעדה בזהירות קדימה. היא הניחה את רגלה על הקרקע, ובו ברגע סדק גדול נפער באדמה. היא עצרה את נשימתה, אזרה אומץ וזינקה ללב ליבה של החשכה, נחושה בדעתה למצוא את חברה.
"פרסי?" קולה הידהד ברחבי האפלה, "אתה כאן?" "אנבת'?" קול מוכר החזיר לה תשובה, "מה את עושה כאן?" "פרסי!" אנבת' זינקה לכיוון הקול. "כן, אנבת', זה אני," התנשם, "את מוכרחה ללכת. עכשיו!" "אבל... רק הגעתי," קולה נשמע מופתע כשהדהד ברחבי החלל הריק. "אנבת', את תוכלי למצוא אותי," הוא ענה לה בזהירות. אור צהבהב הציף את החושך. היא התיישבה בזהירות, והרימה את מבטה אל פרסי. עיניו הירוקות זהרו. "היא כאן..." הוא מילמל לעצמו, "את יכולה לקחת אותה... היא מוכנה למות... קחי אותה... הרגי אותה!" אנבת' הביטה בו בבילבול. "פרסי?" היא שאלה אותו בעדינות. הוא הפנה את מבטו אליה. עיניו נצצו, צמאות דם. "הנה את," ליחשש, "ועכשיו... תמותי."

איש שחור עמד בפתח הדלת, ואחז בידו סכין נוטפת דם. "הלורד רוצה לראות אתכם," הוא קרא, "אבל שימו לב... הסכין הזאת צמאה. תנועה אחת לא נכונה, ו..." הוא נופף בסכינו באיום. מוות. "הלורד?" גימגם פרנק, "מי זה?" האיש השחור התעלם ממנו. הוא החל לצעוד מעבר לדלת, ולאחר היסוס קל יצאו כירון ופרנק אחריו. פרנק נעץ את עיניו בשביל. הוא לא רצה לראות מה גרם לזעקות האימה. הוא עצם את עיניו. ראשו התלא בצרחות כאב, וגופו החל לרעוד. הוא פקח את עיניו בבהלה. הכל היה מכוסה דם. כל אחד ואחד מהחצויים מסביבו שכב על הארץ, מת או מכוסה דם. אבל אף פעם לא שניהם. הם צעדו עד שהגיעו למדשאה. היא היתה מכוסה גופות. במרכזה ניצב אדם, גובהו כגובהו של נער, עטוי בגדים שחורים, ראשו כפוף ומכוסה בברדס. "הלורד," האיש השחור כרע מולו ברך. פרנק וכירון מיהרו להצטרף אליו. "יפה יפה," קולו של האיש היה מוכר, "אתה יכול לקום." האיש השחור התרומם באיטיות. האיש עטוי הברדס גיחך והסתובב, ראשו עדיין כפוף. "שלום, פרנק," הוא אמר וזקף את ראשו. קווצת שיער שחורה ומוכרת נפלה על פניו של האיש, או יותר נכון לומר נער. ידיו התרוממו באיטיות מעלה, והסירו את הברדס. מאחורי הברדס התגלה נער צעיר, בעל שיער שחור פרוע ועור בהיר. זה היה *פרסי*. ועיניו הירוקות קיבלו כעת צבע טחב. פרנק הבין מה הוא רואה.
פרסי חלק גוף עם גאיה.
הוא חייך חיוך הקמומי ואמר, "הרוג אותם. את שניהם."
האיש השחור חייך והניף את סכינו, מוכן לרצוח.
דם.