המקום הראשון בדרך השחורה/YOONMIN

פרק 1 👑תישבור רגל👑

"ברוכים הבאים אל התוכנית הכי מצליחה בכל הזמנים 'מלכי היופי', למרות שאתם כבר יודעים את החוקים והכללים בעל פה אני יחזור עליהם שוב: סתם צחקתי אין חוקים, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שעל ידי לחיצת כפתור אחת אתם בוחרים מי הבחור הכי יפה לאותו הערב, האם אתם מוכנים?"
"אני לא שומע האם אתם מוכנים?"
הפעם כל הקהל נהם וצעק "כן".
"אין לי מושג למה הסכמתי לכל השיט הזה, אני הולך הביתה" לחשתי לעצמי אבל איכשהו שוגה שמע אותי, טוב הוא היחיד שיכל לשמוע אותי במקום הזה, כי כל השאר היו עסוקים בעצמם בצורה כל כך.... לא נעים לי להגיד את זה אבל בצורה כל כך מגעילה.
ניסיתי לברוח לפני שהוא יתן לי הרצאה אבל הבן אדם הזה פשוט מהיר מידי או שאני איטי מידי?
אז כפי שבטח כבר הבנתם הוא תפס אותי ולכד אותי.
הוא הטיח את שני ידיו מצידי גופי על הקיר
ויצר מצב שלא אוכל לזוז.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" הוא שאל אותי בעודו מסתכל בשני עיניי, הוא עשה את זה בכוונה,הוא יודע שאני לא יכול לשקר עם אני מסתכל בעיניים של אותו אדם וזה ממש לא פייר, אבל במחשבה שניה למה אני צריך לשקר בכלל?

"אני הולך הביתה, ז-זה יותר מידי בישבילי!" הטון שלי היה רועד מעט, דחפתי אותו וניסיתי לרוץ אבל הוא תפס בידי ושוב הצמיד אותי אל הקיר.
"ג'ימין אין לך הרבה ברירות, אתה חייב לעשות את זה!" הסטתי ממנו את מבטי לא מסוגל ליצור איתו קשר עין, תכלס הוא צודק.
"תסתכל אליי כשאני מדבר אלייך" הרמתי את ראשי כדי להסתכל עליו "אם אתה תשתפן עכשיו ולא תעשה את זה יקחו לכם את הבית ושבכלל לא נדבר על החובות שיש למשפחה שלך לשלם, אם תשתפן עכשיו המשפחה שלך ואתה תיהיו בצרות והלוואי שיכולתי לעזור לך..." הוא התחיל להתנשף במהירות, קטעתי אותו והחלטתי לקחת את העיניין לשליטתי, באופן מיידי תפסתי בשתי ידיו והצמדתי אותם על הקיר מעל ראשו "גם אם היית לך את האפשרות לעזור לי לא הייתי רוצה את העזרה שלך, אז תרגע הכל טוב" שחררתי את אחיזתי ממנו ותפכתי לו על השכם.
"ועכשיו תורו של ג'ונגקוק, הידוע והמכונה כארנבון הקטן והחמוד, רק בן 20 וכבר קיבל יותר משלושים הצעות לחברות דוגמנות ביין לאומיות" קולו של המנחה נשמע ברקע.
"כדי שאלך" אמרתי וקולי רעד טיפה, לא אשקר אני ממש מפחד.

"בהצלחה תישבור רגל" שוגה בירך אותי עם חיוך.
בדיוק כשבאתי לעבור דרך מאחורי הקלעים שוגה לחש לי עוד אחד עשר מילים שאולי ניראות קטנות אבל...אני אישית בחיים לא אשכח אותם,"יש לך את זה ג'ימין ושאף אחד לא יגיד לך אחרת!" הוא קרץ לי וחייך חיוך קטנטן, לרגע אבל רק לרגע אני נשבע שהלב שלי החסיר פעימה.

"ג'ימין עוד עשר שניות אתה צריך לעלות לבמה, אתה מוכן?" אחראית המשתתפים הודיע לי והנהנתי, היא סימנה לי להתקדם אל הבמה, הדוגמן ג'ונגקוק בדיוק סיים את המסלול מה שאומר שאני צריך לעלות, התור שלי להיות באור הזרקורים הגיע.