המקום הראשון בדרך השחורה/YOONMIN

פרק 5 🏃מהר מדי חלק א🏃

ג'ימין תתעורר יש לך עבודה אז תתחיל להזיז את עצמך" דיימון ספק אמר ספק צעק, מושך את השמיכה מהאחר שנאבק ולא מוכן לשחרר ממנה.
"תן לי עוד חמש דקות" הקטן ביקש בסופו של דבר, ידע שאם הוא ימשיך להלחם עם דיימון הוא בטוח יפסיד, "טוב, בחירה שלך, אני יוצא לעבודה השארתי לך אוכל במקרר אז תוודה שאתה אוכל אותו לפני שאתה יוצא" אמר ובסיום מילותיו אלו יצא מהבית.

---------
כשורוד השיער החליט סוף סוף לקום השעה כבר הייתה 9:30 מה שאומר שהוא מאחר.
ג'ימין רץ מהר למקלחת, בקושי מספיק לפשוט את כל בגדיו מכיוון שהוא ממהר, מדליק במהירות הבזק את המים, מתעלם לגמרי מהמים הקרים נזכר שאין לו זמן לשנות את המים לחמים.

לאחר שהוא סיים להתקלח בלי לייבש את עצמו הוא לבש על גופו את הבגדים הראשונים שעיניו ראו כשסיים להתלבש הוא רץ למטבח והוציא מהמקרר את האוכל שדיימון הכין לו, מודה לו על כך בליבו שהוא דואג לו כמו אח.
--------
ורוד השער חיכה למונית שהזמין כמעט חצי שעה ועד שהיא סוף סוף הגיע מי שהיתלונן היה הנהג, שקיטר על כל הפקקים שעיכבו אותו, ואת ג'ימין זה ממש לא עיניין לכן הוא פשוט התעלם בנימוס, מסתכל על הנוף של העיר הגדולה "אתה לא במקרה המפורסם הזה... נו איך קראו לו" הנהג אמר לפתע קוטע את הסתכלות של ג'ימין על הנוף שכרגע מתחנן בליבו שהנהג לא יזהה אותו כי אין לו ממש זמן לה וגם לא כוח, "ג'ימין!!! פארק ג'ימין זה אתה?" הנהג צעק בהתלהבות מבהיל מעט את הקטן.
"אממ לא, ממש לא! אני לא הוא והוא לא אני, אנחנו שני אנשים שונים לחלוטין...כן!" ג'ימין ספק אמר ספק לחש, הנהג היה נראה מבולבל אבל הוא החליט להניח לורוד השיער לנפשו אחרי שהבין שאין סיכוי שג'ימין האמיתי היה נוסע במונית.
"אתה מאחר" היה המשפט הראשון שג'ימין שמע מהמנהל שלו כשהוא נכנס אל מקום עבודתו.
לפני שהקטן התחיל לתרץ המנהל המשיך "אבל אני אוותר לך על זה באופן חד פעמי כיוון שהעלת את הרייטינג שלנו בגלל איזשהו סירטון שהעלת, אם תמשיך ככה אני יכול להבטיח לך את המקום הראשון" ורוד השיער לא ממש היה מעוניין במקום הראשון אלא רק בכסף שמרויחים לכן הוא רק חייך עד שנזכר בשאר הדברים שהמנהל שלו אמר, "לאיזה סרטון אתה מתכוון? אני לא העלתי שום סרט-", "בלי דיבורים מיותרים כי אין זמן להסברים מיותרים, תבדוק את זה אחר כך כי כרגע אדוני הצעיר" הוא הדגיש את מילותיו האחרונות פתח את עיניו בצורה שגרמה לקטן להרגיש צמרמור והמשיך "לצילומים של הפרסומת החדשה של קוקה קולה, אל תשאל אותי איך קיבלת את הפרסומת הזאת כ-" דיבורו נקטע על ידי צילצול הפלאפון שלו "מה?? זה היום??? טוב אני כבר מגיע" הוא ניתק את השיחה עם מבט מאוד לא מרוצה "היי אתה" הוא קרה לאחד העובדים שלו שכתגובה הצביע על עצמו כדי להיות בטוח שהתכוון אליו "כן אתה, בא לכאן" השיב, אותו עובד התקרב אליהם במהירות כנראה כי לא רצה לעצבן את המנהל שלו, כשהוא היה קרוב מספיק הקטן יכל לבחון אותו, הוא היה נראה צעיר בעל שער שחור ועיניים תכולות מה שהיה דיי נדיר "תיקח את ג'ימין אל חדר הצילומים ותסביר לו על כל הקטע של הנקודות" ובלי לחכות לתשובה נעלם כלא היה 'מעניין מה היה כל כך חשוב שגרם לו לעזוב בעזרת מהירות' ג'ימין חשב לעצמו.
"היי מון שרי אני מציע לך לא לחלום בהקיץ אלא אם כן אתה רוצה להפסיד נקודות" שחור השיער אמר לקטן בזמן שמוליך אותם אל חדר הצילומים "אממ בקשר לנקודות שהמנהל הזכיר, מה זה אומ-"