And If You Died

פרק 6

לאחר חמש שנים, שנת 2023

טוני יצא מהבית אל הגינה שלהם, יער גדול ששוכן על צד נהר רחב וצלול.

"מורגונה," טוני קרא וכך שוב עשה. הוא ניגש והתיישב על שרפרף קטן מעץ בצבעים ורוד-סגול ודפק על דלת בית העץ הקטן שנמצא על האדמה החולית החומה.
ילדה קטנה, בעלת שיער חום וגלי שחובשת מסכת ברזל בצבעים כסופים וכחולים מתכתיים ועל ידה כפפה אדומה עם עיגול בד כחול במרכז שנראה כמו החלק על היד בחליפה של טוני, יצאה מבית העץ בעודה מושיטה את ידה השמאלית קדימה כשכף ידה מורמת ומכוונת אל טוני, "תזדהה או שתושמד!" היא אמרה.

"את לא אמורה ללבוש את זה, בסדר? זו מתנה מיוחדת שאני מכין לאימא ליום הנישואים. " הוא אמר ונישק את הלחי שלה, הוריד את המסכה מפניה והזיז את השיער מלחייה.

"את רעבה? צ'יזבורגר, זה מה שאת רוצה?" הוא שאל והיא הנהנה בראשה לחיוב, "בכל מקרה, איך מצאת את זה?" הוא שאל על המסכה.
"במחסן," היא ענתה, "חיפשת את זה?" הוא שאל שוב, "לא, אני מצאתי את זה. "
הוא הרים אותה הידיים ואמר לה: "זה בסדר, אימא אף פעם לא לובשת מה שאני מכין לה."

מאוחר יותר, טוני שטף את הכלים שהיו בכיור ולאחר שהניח את הצלחת האחרונה לייבוש הוא הסתובב למדף העץ שעמד על יד הכיור והסיר את האבק שהיה על התמונות הממוסגרות, שאחת מהן הייתה התמונה שלו ושל פיטר.
לפתע מורגן ניגשה אליו וכשהסתכלה על התמונה היא שאלה את טוני: "מי זה?"
כשהצביעה על פיטר. טוני שתק, הוא לא ידע איך להסביר למורגן מי זה ולמה היא לא פגשה אותו מעולם.

"קדימה מותק, זה זמן לישון." פפר הגיעה ואמרה לה כששמה לב לסיטואציה שאליה טוני נקלע.
"בואי," טוני אמר למורגן והרים אותה על הידיים כדי ללוות אותה למיטה לשינה.

"תספר לי סיפור." מורגן ביקשה, "פעם אחת הייתה ילדה שהלכה לישון," טוני אמר בסרקזם הידוע שלו. מורגן זעפה, "זה סיפור נוראי!"
"נו באמת, זה הסיפור האהוב עלייך!" טוני אמר ואז שם את ראשה על הכרית וכיסה אותה מעט.
"אוהב אותך טונות."
"אני אוהבת אותך שלושת אלפים." מורגן אמרה בחיוך רחב, טוני חייך ואמר: "וואו, שלושת אלפים, זה מטורף!"
הוא קם, פתח את הדלת ויצא מהחדר תוך כדי שהוא אומר: "עכשיו לכי לישון או שאני אמכור את כל הצעצועים שלך."
מורגן נרדמה כשחיוך מרוח על פניה.

הוא הלך ישירות למעבדה שלו לאחר שהבין שהדבר הכי נכון לעשות זה להחזיר אותו.
האורות נדלקו אוטומטית כשטוני נכנס לחדר וכך גם כל הטכנולוגיה המתקדמת שהייתה במעבדה.
"שלום, פריידיי," כך הוא קרא לעוזרת הדיגיטלית שלו בעלת האינטליגנציה המלאכותית, "שלום טוני," היא ענתה לו בנימוס.
"כמה אפשרי לבנות רובוט נוסף כמו וויז'ן, אבל הפעם מדגימת די-אן-איי?"
טוני שאל אותה תוך כדי שניכנס במחשב לכל השרטוטים שלו על וויז'ן ופירוט החלקים בו.
"כמעט מאה אחוזי הצלחה, אדוני." פריידיי אמרה לו בקולה המלאכותי והרובוטי, "אני לא רוצה 'כמעט' אני רוצה בדיוק מאה אחוזים." טוני אמר תוך כדי שניסה לחפש פתרון בקבצי המחשב.

הדלת נפתחה ופפר עמדה במפתן, "אני הולכת לישון, אתה בא?" היא שאלה אותו. "עוד מעט, פפ." הוא אמר תוך כדי ששיחק עם ההולוגרמות הכחולות שנמצאות בחדר.

היא התקדמה לכיוונו, וכיבתה את פריידיי. "טוני. טוני. תסתכל עליי!" הוא הרים את הראש והסתכל בעיניה. "יש לנו הרבה מזל. להרבה אחרים לא." פפר אמרה וטוני השיב: "אני יודע. אני לא יכול לעזור לכולם."
היה שקט לרגע, "אני די בטוחה שאתה יכול,"

"לא אם אפסיק." הוא אמר. פפר הרכינה את וחייכה מעט.
"אני יכול לצאת מפה ולהפסיק." טוני אמר ופפר אמרה בחיוך קטן: "טוני, לנסות לגרום להפסיק היה אחד מהכישלונות הכי גדולים שלי."
טוני חייך וצחק מעט, ואז פניו חזרו להיות רציניים. "משהו מסמן לי שאני צריך לצאת מפה, לעזוב את זה, להמשיך הלאה וללכת לישון."

"אבל האם תוכל לנוח?" פפר שאלה אותו