ביום שאחרי
טוני יצא מהבית ונסע לאותה כתובת שברוס שלח לו, כשהגיע ראה את ברוס - יושב ומחכה לו באחד השולחנות. ברוס קם אליו וחיבק אותו חיבוק של געגוע.
"היי, טוני" ברוס אמר לו תוך כדי החיבוק
"ברוס! אתה בסדר?" טוני שאל אותו, ברוס שיחרר את החיבוק ואמר "כן, אפילו יותר מבסדר טוני!". הם התיישבו באחד השולחנות וברוס אמר לטוני "מה שאני הולך לספר לך עכשיו, צריך להישאר ביננו. ברור?", טוני הינהן לו לחיוב.
ברוס רכן אליו מעט ואמר לו בשקט "שמעתי, שיש דרך להחזיר אותם- את כולם. אנחנו רק צריכים את הכפפה שלו."
"מצטער, אבל אני לא חוזר להילחם באווטאר המוות הזה." טוני אמר לו כתשובה
ברוס ניסה לשכנע אותו "טוני, תחשוב על זה! אנחנו יכולים להחזיר אותם! לא היית רוצה לראות את כולם שוב?"
"טוב, לא את אלה שאני לא סובל!" טוני אמר בציניות הידועה שלו. ברוס בא לקום, כתגובה - טוני תפס לו את היד ואמר "אני צוחק, קדימה תספר לי."
ברוס התיישב בחזרה וישר התחיל לדבר; "שמעתי שאם מישהו גונב ממנו את הכפפה שלו, ומחזירים את הזמן אחורה- אפשר להחזיר את כל מי שמת!"
טוני עשה פרצוף נאנח ואמר "באמת ברוס, בשביל זה קראת לי? יכולתי לעלות על זה גם לבד. מצטער, אבל אני לא חוזר להילחם בו!"
"טוני, בבקשה תחשוב על זה, בבקש..." ברוס אמר וטוני קטע אותו;
"לא, ברוס. אני לא הולך לחשוב על זה, כי אני יודע שבינתיים חצי מהצוות שלנו מתים, חצי מהאנושות מתים, והילד שהכי לא רציתי שיפגע הפך לאפר מול העיניים שלי, ואני לא יכולתי לעשות כלום!".
ברוס הסתכל עליו במבט מופתע מעט ואמר "טוני, אני מצטער כל כך. לא ידעתי! אבל רגע, על איזה ילד אתה מדבר? הרי אין לך ילדים!"
"הוא לא הילד שלי, ברוס. אבל, כשראיתי אותם- הופכים לאפר מול העיניים שלי, לא רציתי שזה יקרה גם לו! והמבט שלו, כשזה קרה, אני זוכר שזה היה מבט של עצב, מבט שצריך שמישהו יעזור לו. הוא רק בן שבע-עשרה, ברוס. למה לילד בן שבע-עשרה מגיע למות בצורה כזאת?" טוני אמר מעט עצוב
"לא מגיע, טוני. לאף אחד לא מגיע למות בצורה כזאת." ברוס אמר לו, ונשף בכבדות.
טוני קם ואמר לברוס "תן לי לחשוב על זה, אני פשוט צריך ללכת,אני אחזור אליך.", והלך.
באותו זמן, נד ניסה לעכל את הבשורה שנפלה עליו - שהחבר הכי טוב שלו מת. הוא עמד בכניסה לבית שלו ללא נוע ופשוט בהה בחלל הקומה, בזמן שמחשבות רצות לו בראש: שאולי לא היה צריך לתת לפיטר לרדת מהאוטובוס כדי ללכת להילחם במי שהיה על אותה חללית?
כי אחרי הכל, כל דבר יכול לקרות כשהחבר הכי טוב הוא הספיידרמן השכונתי הנחמד.
לפני כמה שבועות, כשנד היה בבית שלו - לאחר שבית הספר נאלץ לקטוע את הטיול להחזיר את כולם בגלל המקרה המוזר שהיה עם החללית - כשהוא שומע מוזיקה באוזניות בפול-ווליום הוא שם לב לדבר מוזר שקרה בחוץ - הרבה אנשים נהפכו למין עפר מוזר, כאילו הם מים שמתאדים באוויר. ישר הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר שלו, לאחר מכן הוא ראה את אותו הדבר המוזר קורה לאימא שלו.
"נד." הוא שמע אותה אומרת; זה היה המילה האחרונה שלה.
"אימא?" נד אמר לעצמו, בזמן שהסתכל עליה "מתאדה" באוויר.
הוא היה מפוחד - מהמחשבה שזה אולי יקרה גם לו, ומי יודע מה יקרה אז ומה בכלל קורה לכל מי שחווה את זה?
אם הוא מת או חי, אם הוא יחזור או לא, ואם בכלל אפשר לחזור אחרי שהפכת לגחל נרגילה מתפורר.
הוא התעשת וחזר למציאות, אחרי שהיה עסוק בלבהות כמו מטומטם עם מבט שלא מביע שום דבר. הוא ראה את אם.ג'יי עומדת מולו ומקישה באצבעותיה מול הפרצוף שלו על מנת להעיר אותו מהטראנס המוזר שהיה בו.
"היי, לוזר. אתה ער?" היא שאלה תוך כדי שהמשיכה להקיש באצבעות.
הוא הנהן כתשובה לשאלה. "יופי, כי רציתי לשאול איפה הוא?"
"איפה מי?" הוא שאל באי-הבנה
"זה שאתה תמיד מסתובב איתו, ההוא עם הקראש על ליז." אם. ג'יי ענתה לו ונד הגיב בפרצוף מופתע
"קראש על ליז? מה פתאום, למה שלספיידרמ... אני מתכוון, פיטר יהיה קראש על ליז? ביננו, הם לא מתאימים." הוא אמר וחיוך של אי-נוחות וקצת מבוכה.
"מה אתה מסתיר... נד?" היא שאלה, נשמעת מתעניינת
נד שתק, שתיקה של מבוכה. הוא לא מצא את המילים הנכונות להגיד, כי הוא נשבע לפיטר שלא יספר את הסוד שלו
"אני צוחקת, לא אכפת לי. ביי," אם.ג'יי אמרה והלכה, אבל לאחר מכן הסתובבה עם חצי הגוף. "אבל איפה פיטר?"
"פיטר... הוא-הוא ב... צ - צפון, הוא בצפון." נד אמר בחירטוט של הדקה התשעים
"צפון-צפון? מה יש לו לעשות שם?" אם.ג'יי שאלה כדי לנסות להוציא ממנו מידע
"יש לו את ההתמחות... אצל סטארק." נד אמר כמנסה להישמע אמין
"נד, אל תשקר. איפה פיטר?" אם.ג'יי שאלה עם פרצוף מאיים מעט. נד שתק והיה נראה מפוחד "איפה הוא?"
"פ - פיטר... פ - פיטר מ - מ -" נד ענה לה אבל לא הצליח לסיים את המשפט
"פיטר מה?"
"פיטר מת." נד אמר - נשמע עצוב, כועס ומאוכזב בו זמנית.
אם.ג'יי התחילה להיות עצבנית ולא הבינה מה פירוש התשובה המוזרה שנד נתן לה לשאלתה. "זה לא מצחיק, נד!"
"אני מצטער אם.ג'יי. זה קשה גם לי."
YOU ARE READING
And If You Died
Science Fictionלאחר שת'אנוס כבש את יעדו והרג בעזרת הסנאפ חצי מאוכלוסיית היצורים החיים על פני הגלקסיה, טוני סטארק חוזר הביתה לאחר שנתקע עשרים ושניים ימים בחלל. נשמע שמח? אז זהו שלא. בין המתים נמצא גם פיטר פארקר - הבן שלטוני מעולם לא היה. וכשהאבל מתחיל לעלות מד...
