"חכה רגע, מר סטארק... אתה מנסה להגיד לי שהבן אדם שהכניס אליי את הטפיל הזה עבד אצלך?" פיטר אמר לטוני. "בדיוק." טוני
"טפיל?!" ונום אמר לפיטר בעצבים. "תתנצל!"
"אוקיי! אוקיי! אני מצטער!" פיטר אמר מהר לפני שהוא ינסה לפגוע שוב טוני או יעשה משהו שפיטר יתחרט עליו אחר-כך.
טוני לא ידע מה לעשות, הדרך היחידה הזמינה כרגע להסתכל על פיטר מבפנים הייתה באולטרסאונד אבל הוא לא רוצה לעשות משהו שעלול לפגוע בפיטר אבל מצד שני הוא לא רוצה שהטפיל הזה עוד יפגע בו כי אחרי הכל טוני לא ידע על הטפיל שום דבר והיה צריך ללמוד אותו כי לדעת איך "לעבוד" איתו.
"אנחנו צריכים אוכל!" ונום אמר לפיטר. "והוא נראה טעים!"
"לא. אמרתי לך אנחנו לא אוכלים אותו. הוא בן אדם טוב ואנחנו לא אוכלים אנשים טובים. או אנשים בכלל!"
טוני חייך מהמחמאה שפיטר נתן לו, למרות שלא האמין שהיא כל כך נכונה אבל הוא מנסה ככל יכולתו שהיא תהיה, בזמן שהסתכל על המוניטור. הוא נתן לו מכה עם היד שלו והוא פתאום הראה תמונה על המסך.
"פיט," טוני אמר לו ופיטר סובב את המבט שלו. "כן,"
"אתה רואה את הצבע הלבן על המסך? זה הטפיל."
פתאום הסימביוט יצא מהיד, העיניים והפה שלו ותפס את טוני בצוואר קרוב. "אם תקרא לי טפיל שוב אני אוציא לך את הלשון מהפה!" ונום אמר לטוני כשהוא מחזיק אותו קרוב לפנים שלו ומחייך חיוך מאיים. "אוקיי, טוטלס."
הטפיל הוריד את טוני נכנס חזרה לפיטר.
"מר סטארק, אני ממש מצטער. אני לא יודע למה הוא מתנהג ככה..." פיטר אמר אבל הוא נקטע על ידי טוני. "פיט, עצה שלי, אתה באמת חייב להפסיק להתנצל על כל דבר. לא הכל זה על אחריותך, אתה תלמד את זה עם הזמן."
"אני מצטער," פיטר אמר וטוני דפק לו מבט של 'רואה, זה בדיוק מה שאני מדבר עליו'.
טוני כיבה את מכשיר האולטרסאונד בזמן שפיטר לבש חזרה את החולצה שלו.
הוא נתן לו טפיחה על מאחורי הכתף. "קדימה, לישון."
הוא ליווה את פיטר עד לדלת. הוא נכנס והתקדם לכיוון למיטה עד שפתאום נעצר והסתובב לטוני שהתחיל לסגור את הדלת.
"מר סטארק," הוא אמר לטוני סובב את הראש שלו אליו. "אני אהיה בסדר, נכון?" פיטר שאל את טוני וקיווה שהוא יענה לו שכן, שהם יהיו בסדר. שמורגן לא תצטרך לפחד מהמישהו שבעיניים שלה הוא המפלצת מתחת למיטה עכשיו שרק מחכה לאכול את כף הרגל הקטנה שלה שמציצה מהשמיכה.
"ברור, ילד." הוא חייך אליו חיוך קטן, יצא וסגר את הדלת.
הוא נכנס למיטה, העיף מבט במורגן שישנה במיטה מולו בשקט ושלווה ותחב את הפרצוף שלו עמוק עמוק בתוך הכרית.
"זה מחורבן פשוט!" הוא אמר ועצם את העיניים שלו.
הוא היה במסדרון באותה מעבדה שהוא נחטף אליה. המקום היה ריק לגמרי מאנשים. הוא התחיל ללכת במסדרון כדי לחפש דרך יציאה.
שפתאום החוש העכבישי שלו דגדג, הוא הסתובב וקלט את אם.ג׳יי דופקת על הזכוכית.
"אם.ג׳יי!" הוא צעק וניסה לשבור את הזכוכית עם האגרופים שלו, אך זה היה ניסיון שווא.
פתאום עלה רעיון בראשו, הוא הסתכל אחורה ואז החזיר את הראש. "תישארי פה."
הוא רץ אחורה לקחת תנופה.
"קדימה פיטר, אתה יכול לעשות את זה." הוא אמר לעצמו, נשף ואז התחיל לרוץ ותפס מהירות ולבסוף הוא פשוט התנגש בזכוכית ועף אחורה. מסתבר שהזכוכית הייתה עמידה שאפילו מתנופה חזקה היא לא תישבר.
"אאו," הוא אמר כששכב על הרצפה ושם לעצמו יד על הפנים לעצור את הדימום באף השבור שנהיה לו.
הוא הצליח לקום מעט אך רק עם החלק העליון של הגוף שלו וידייו היו מאחוריו ומחזיקות אותו.
הכל היה מטושטש לו. עד שפתאום הוא קלט גבר נכנס לאיפה שהיא הייתה, תפס לה את הפה והכריח לה לשתות מכוס התנגדה, היא התנגדה אז הוא פשוט השעין לה את האש אחורה ושפך לה את המשקה לפה. הוא הפיל אותה והיא התחילה להשתנק.
"לא... אם.ג׳יי!" הוא מיד קם להתחיל לרוץ לחפש דרך במהירות האפשרית כדי להגיע אליה ולהציל אותה.
לבסוף הוא הצליח להגיע אליה. היא הייתה על הרצפה, משתנקת.
הוא נפל על הרצפה והחזיק אותה בידיים.
"היי, היי, אני פה, זה בסדר, את עומדת להיות בסדר!" הוא אמר תוך כדי שהזיז את השיער מהפנים שלה. "תחזיקי מעמד, בסדר?"
הנשימות שלה היו כבדות ככ. היא הזיעה בטירוף. הרעל היה במחזור הדם שלה ועמד להגיע ללב שלה, הריאות שלה קרסו.
"פיטר..." היא אמרה לו בכוחות האחרונים שנשארו לה לפני שכל זה נגמר. "זה בסדר. א-אני אוהבת אותך." היא אמרה לו וחייכה מעט תוך כדי שהיא מסתכלת לו בעיניים. "לא, אם.ג׳יי, בבקשה. את תהיי בסדר."
הרעל הגיע ללב - מה שגרם אפילו לשרירים הכי חזקים בלב לחדול מלעבוד. הנשימות שלה נהיו כבדות עד מאוד ולא סדירות בכלל.
עד שפתאום, הדופק שלה פסק והיא נשמה את נשימותיה האחרונות.
"אם.ג׳יי? אם.ג׳יי?" פיטר אמר אבל זה היה כבר מאוחר מידי. "לא," הוא אמר כשליטף את הפנים שלה. "לא, אם.ג׳יי."
הוא צעק את הנשמה שלו החוצה כשחיבק אותה ופשוט התפרק.
YOU ARE READING
And If You Died
Science Fictionלאחר שת'אנוס כבש את יעדו והרג בעזרת הסנאפ חצי מאוכלוסיית היצורים החיים על פני הגלקסיה, טוני סטארק חוזר הביתה לאחר שנתקע עשרים ושניים ימים בחלל. נשמע שמח? אז זהו שלא. בין המתים נמצא גם פיטר פארקר - הבן שלטוני מעולם לא היה. וכשהאבל מתחיל לעלות מד...
