And If You Died

פרק 15

טוני סגר את הידיים והצמיד אותם לפה שלו.
דמעות זלגו מעיניו; דמעות של אכזבה.
הוא היה מאוכזב שלא הצליח להציל אותו - שהוא חמק לו מבין האצבעות, שוב.
"המפלצת מהארון הציל אותי, אבא." מורגן אמרה עם דמעות כשהסתכלה על העיניים הריקות של פיטר.
היא התקרבה אל טוני והוא שם יד עליה וחיבק אותה קרוב אליו ונשק לראשה תוך כדי שהוא מנסה לעצור את הדמעות שממשיכות לרדת מהעיניים שלו - הוא לא רצה שמורגן תחשוב שהוא חלש.

פפר קמה, הלכה לסלון וראתה את טוני יושב על הרצפה בחוץ ומחבק את מורגן חזק כאילו הוא מגן עליה ממשהו.
היא ישר יצאה החוצה לבדוק מה קרה וגילתה את פיטר שוכב על הרצפה, חסר חיים ומדמם.
"אומייגאד," היא אמרה ושמה יד על הפה. "טוני, מה- מה קרה? מי היה פה?"
מורגן שחררה את החיבוק מטוני, ניגבה את הלחיים שלה מהדמעות והסתובבה לפפר.
"היה כאן מישהו רע והוא הציל אותי, אימא."
"אוי, מורגן." היא אמרה לה, התכופפה אליו וחיבקה אותה.
כשהיא שיחררה את החיבוק היא למורגן: "תיכנסי הביתה, אימא ואבא צריכים לדבר, אוקיי?"
מורגן הנהנה בראשה והלכה.

טוני קם ונעמד מול פפר.
"טוני, אני-"
"זה אשמתי," הוא הרים שתי ידיים באלכסון, "לא הייתי צריך לתת לו לעשות את זה."
"אם הוא לא היה עושה את זה, זאת הייתה מורגן עכשיו ששוכבת כאן." היא אמרה לו כדי להבהיר לו.
"אה, אז הייתי צריך לבחור? תגידי לי, פפ."
"לא, טוני. זה לא.." היא אמרה והזיזה את הראש שלה לצד מעט.
"לא, תגידי לי."
"אני התכוונתי לזה שהוא הציל אותה, טוני. אותו אפשר להחזיר, אבל לא אותה." היא אמרה לו וטוני הסתכל על מורגן ואז החזיר את הראש.
"נראה לי שיש לי רעיון, פפ."
טוני רצה להתקשר אליו, אבל הוא לא היה מסוגל, הרי עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה שהתראו אז זה יהיה קצת מוזר שפתאום הוא נזכר בו אחרי כל כך הרבה זמן משום מקום.
"אוי, טוני." היא אמרה וחייכה מעט. "אתה רוצה להתקשר אליו, נכון?"
"זאת ההזדמנות השנייה שלי, פפ."
היא חייכה אליו מעט. "טוני... אנחנו ההזדמנות השנייה שלך."
"אז אולי הוא גם חלק ממנה."
פפר יצאה מהרגע הנוגע שהיה להם.
היא כחכחה בגרונה וסימנה עם הראש לטוני לקחת את ה"גופה" של פיטר.
"אוי, נכון."
פפר נכנסה חזרה לבית וטוני ניגש אליו.
הוא ירד על ברך אחת ורכן לכיוונו; הוא לא יכל להסתכל לו בעיניים.
"אני מצטער, ילד."
הוא העביר את היד שלו על העפעפיים העליונים של פיטר וסגר אותם.

הוא סחב אותו על הידיים למעבדה שלו והניח אותו על שולחן המתכת.
הוא פתח את הטלפון שלו ונתקע על דף פרטי איש הקשר שלו וכמה להתקשר אבל משהו בו מנע ממנו לעשות זאת.
הוא סגר את הטלפון והניח אותו על מגש הרופאים שהיה לידו.

"אוקיי, קדימה, זמן למקלחת." טוני אמר כשכיבה למורגן את הטלוויזיה.
"חמש דקות." היא אמרה ועשתה לו מבט מתחנן.
"חמש דקות." הוא אמר ונשק לה ללחי.

הוא ניגש לשטוף כלים, כשהתבונן מהחלון בדרך הוא ראה את כתם הדם של פיטר עדיין נמצא על רצפת העץ מחוץ לבית.
כששטף צלחת הוא ראה את התמונה של פיטר ושלו על המדף עדיין מונחת על המדף, הוא אפילו לא הספיק להראות אותה לפיטר - להראות לו שהוא אוהב אותו, שהוא לא שכח ממנו כל הזמן הזה.
הם לא הספיקו כלום בקצת זמן שהיה להם ביחד אחרי חמש שנים שלא התראו - חמש שנים יותר מידי.
טוני זרק את הצלחת על הרצפה בעצבים והיא התנגשה בחלון וניפצה אותו.
הוא התיישב ותפס את הראש בידיים.
לפתע הוא הרגיש נגיעה בברך שלו, כשהרים את הראש הוא ראה את מורגן.
"אחה בסדר, אבא?"
"כן... אני בסדר." הוא אמר לה וחייך, אבל הוא שיקר והיא ידעה את זה.
"קדימה, זמן מקלחת."

הוא קילח אותה ולאחר מכן עטף אותה במגבת.
הוא הלביש אותה בפיג׳מה והיא נכנסה למיטה.
הוא החל לקום שלפתע מורגן דיברה.
"אבא, הוא לא יחזור נכון?"
"הוא יחזור לבקר אותך בחלומות שלך, מתוקה." הוא אמר לה וחייך.
הוא קם, יצא מהחדר וסגר את האור.

טוני ניגש לסלון והתיישב על הספה, פפר ישבה שם גם.
"נראה לי שאני אלך לישון, פפ." טוני אמר לפפר שישבה על הספה בסלון.
"לילה טוב." היא אמרה לו כשהפנתה את ראשה אליו.
"לילה טוב." טוני אמר לה והלך למיטה לישון אחרי כל היום הזה.

פפר הבינה שהוא לא התקשר אליו, היא הכירה את טוני - היא ידעה שזה יהיה מוזר לו פתאום לחזור אליו אחרי שנים שלא התראו.
היא סגרה את הספר, הניחה אותו חזרה במקום וחיפשה את הטלפון של טוני.
לבסוף היא ניגשה למעבדה ופתחה את הדלת של המעבדה עם הזיהוי הביומטרי.
היא פתחה את הטלפון שלו וראתה שהוא היה עדיין על דף הקשר שלו.
היא חייגה וקיוותה שהוא יענה לה.
שפתאום צליל ההמתנה על הקו הפסיק ו"הלו." קטן נשמע מהקו השני.
"היי, ברוס." פפר אמרה לו.
"פפ." ברוס אמר לו בשוק לשמוע אותה.