הריסות

פרק 2- הקצה השני של העולם

.
בשעה 2 בצהריים ביום שבת התעוררנו ומיד שכנעתי את נועה לצאת לאכול בחוץ. ישבנו בבית הקפה האהוב עליה ובזמן שטחנתי לחם מטוגן עם מקיאטו ענק בצד היא שתתה אספרסו ונשנשה סלט אישי בגודל של האגרוף שלי.

״נועה...״ מלמלתי בדאגה והיא חוררה אותי מיד במבט שאמר גם בלי שתצטרך להשתמש במילים – אם תגידי עוד מילה אחת על הרגלי האכילה שלי... אז שתקתי.

אכלנו קצת בשקט ואז נזכרתי פתאום באירועים של אתמול והתעצבנתי מחדש כאילו לא עבר לילה שלם. ״שנאתי את הרעיון שיש לך איזה חבר הכי טוב מסתורי, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך בביטחון – אני שונאת גם את הבן אדם עצמו.״

היא הביטה בי בחשד, ״מה הוא אמר?״ שאלה.

״הוא קרא לי לוציפר.״ התלוננתי בקול תינוקי.

המבט הרציני שלה נשבר לצחקוק והיא העיפה אחורה אחד מהתלתלים החומים שלה שהתפרע יתר על המידה והפריע לה לדחוף חתיכת עגבנייה לפייה.

״זה מצחיק אותך?״ שאלתי בעצבים.

״זה און פשוט, בל, הוא אוהב לעלות לאנשים על העצבים.״ הסבירה.

״הולך לו.״ זרקתי וחתכתי בעצבנות חתיכת לחם. ״זה נראה כאילו ממש יש לו משהו נגדי.״ יללתי באכזבה.

״מה זה משנה לך?״ היא תהתה בלי להבין.

״פשוט... ראית את הבן אדם? הוא כולו גבר מאצ׳ו ממיס תחתונים, ואז הוא בא וקורא לי לוציפר.״ רטנתי.

״בל,״ היא נזפה, ״ממש לא. שלא תחשבי על זה אפילו! הוא כמו אח בשבילי,״ היא פיזית זרקה עלי חתיכת מלפפון.

העפתי אותה מהירך שלי והרמתי אליה מבט בכיווץ גבות. ״אם לי היה אח כזה הורס הייתי מפרגנת לך.״ התפרצתי.

״את יודעת מה, אני אפילו לא אשקיע בזה אנרגיות, כי הוא לא ילך על זה בחיים. הוא נגד כל מה שאת מייצגת.״

״נגד בחורות בלונדיות שוות?״ תהיתי ביהירות.

היא גיחכה, ״נגד בחורות שמאוהבות בבואה של עצמן.״

״הממ,״ משכתי כתפיים בחיוך, מודה באשמה. היא צחקה וגלגלה עיניים עלי. לקחתי לגימה מהקפה שלי ותהיתי למה אני עדיין מרגישה את זה. לא הייתי בן אדם שמתייחס לאנשים חוץ מלקרובים אלי. נועה, שיקו, לידן. רק להם היה מקום בלוז שלי או הדליקו את תשומת הלב שלי. הייתי בן אדם די סגור בפני אנשים חדשים והעדפתי להתרכז באלה שאני סומכת עליהם. להכניס אנשים חדשים לחיים היה סתם להכניס עוד סיכונים.

.
חזרתי הביתה אחרי שהיינו בבית הקפה והספקתי להתקלח ולראות כמה פרקים של בובספוג לפני שאמא שלי חזרה הביתה. היא נאנחה כשראתה אותי יושבת בסלון. ״כל הלילה אני מסמסת לך ומתקשרת אליך, ואת מסננת אותי, כשכל מה שאני רוצה לדעת זה איפה הבת שלי מסתובבת?״ היא הסתכלה עלי בכזאת אכזבה עם העיניים בצבע ירוק בהיר וטהור, כמו שלי.