נסענו שלושתינו למרכול בסוף השכונה של נועה. זה היה מוזר להיות עם און באותה המכונית בדרך לכאן, אבל גרנו ביחד והיו דברים שהיו חייבים להעשות, כמו קניות לסדר שהיה די עיניין בשביל כולנו ויצא שעשינו אותו ביחד.
כל אחד הביא איזו מסורת מהבית שלו. זאת אומרת, און ואני הבאנו כל אחד את הסדר שהיה בבית שלנו ונועה זרמה כי ההורים שלה היו מביאים טבח בליל הסדר ולא הייתה להם שום מסורת. רציתי להכין שניצלים מקמח מצה כמו שאמא שלי הייתה עושה וחייכתי כשאספתי את קמח המצה מהמדף בסופר, נזכרתי איך אדם והבנים היו אוהבים את השניצלים של אמא שלי כל שבת שהם היו עושים אצלנו, וקיוויתי שגם און ונועה יאהבו אותם.
זה הרגיש מוזר, לעשות איתם את הסדר, אבל הייתה בזה גם תחושה טובה. ומשהו הגיוני, כי באמת הפכנו לבית זה של זה. בית מוזר בטירוף ובתפקוד נמוך, אבל בית. כל אחד בא עם מטען משלו לבית הזה. היינו כולנו אותו הדבר בבסיס שלנו - שבורים, מפורקים להריסות. אבל אכשהו זה התחבר. אכשהו הצלחנו לבנות בית, משתמשים בהריסות של החיים הקודמים שלנו.
נעמדנו ליד הקופה. ״ביצים.״ קראה נועה.
״יש,״ עניתי והמשכתי להתעסק בטלפון שלי.
״קולה,״ נועה קראה.
״יש.״ ענה און.
״זירו?״ היא וידאה.
״כן, נועה, אנחנו לא מכירים מהיום.״ הוא רטן.
״חלה?״ היא קראה.
הרמתי את מבטי בזעזוע. ״אחותי, פסח.״ קראתי.
״אז מה?״ היא שאלה בלי להבין בכלל.
גלגלתי עיניים ושלפתי את החלה וכל חמץ אחר שמצאתי החוצה מהעגלה. ״שמים לי חמץ על השולחן בליל הסדר. משוגעים.״ מלמלתי והתחלתי להוביל את העגלה לכיוון הקופה כי כל העיניין נמשך יותר מידי זמן.
״נו, רגע לא סיימנו לבדוק שלקחנו הכל!״ התנגדה נועה.
״שחררי, יש הכל. יאללה, קייטנת בן־לולו,״ קראתי וסימנתי להם לבוא איתי. הספקנו להעביר את הדברים שלנו כמה דקות לפני שסגרו את המרכול לכבוד הסדר. ״חג שמח,״ איחלתי בשמחה לקופאית והיא חייכה אלי בחזרה.
הייתי במצב רוח טוב בצורה שלא אופיינית לי וידעתי שהם הבחינו בזה. הם מידי פעם נעצו בי מבט כאילו החליפה אותי איזו מתחזה שלא שמעה על זה שאני סנובית. אבל לא היה לי אכפת.
כשהגענו הביתה מיד נכנסתי למטבח ותעלתי את כל כישורי הבישול הלא קיימים שלי על מנת להוציא ערמת שניצלים מכובדים. הייתי גם היחידה שהיה לה אכפת ממסורת אז נזכרתי ברגע האחרון להכין דברים הקשורים לזה כמו ביצים ומרור. און דווקא היה זה שבישל את המשא הכבדה; אורז, תפוחי אדמה, דג חריף והוא גם עשה איזה משהו נסיוני עם מצה וביצים. הייתה אווירה לא רעה ביני לבין און לשם שינוי, והרגשתי שהיה הסכם בשתיקה לשים את כל המבוכה בצד רק להערב כדי שיהיה לנו ליל סדר מספק גם אם רחוק מהמשפחות שלו. כשהורדתי את השניצל האחרון מהגז, רציתי להתחיל לערוך את השולחן ויצאתי לאון שעישן סיגרייה בחוץ כדי לשאול אותו אם הוא לקראת סיום עם הדגים.
YOU ARE READING
הריסות
Roman d'amour❞היינו הקבוצה של ההכי עשירים, יפים ומוצלחים בעיר. כולם הביטו בנו והיינו מקבלים דברים שאחרים מייחלים להם, בכמויות מסחריות. תהילה, כסף, סקס, סמים, לבבות. היינו יכולים להשיג כל מה שרצינו. אבל אכשהו בדרך, שכחנו איך לרצות את הדברים הנכונים.❝ לבל גורדון י...
