הריסות

פרק 17- שלו

.
כשנהג המונית שילב להילוך ויצא לדרך, התחלתי פשוט לצחוק. זאת הייתה סיטואציה כזאת קרועה מהמציאות בעיניי, שאון יסתובב איתי מרצונו. נהג המונית הסתובב להסתכל עלי בדאגה בעוד און רק נעץ בי מבט בכעס.

״מה יש לך?״ הוא שאל בעודו חוגר את עצמו אל המושב.

״אני לא מאמינה שאתה בא איתי עד למועדון. תזהר, אני עוד אחשוב שאתה מחבב אותי, איכשהו.״ אמרתי לו בהשתעשעות.

״אל תחמיאי לעצמך.״ הוא הצהיר בגסות. ״אני לא אתן לבחורה להסתובב לבד בלילה בחיים. לא משנה מי זאת.״ הוא הבהיר והסתכל הצידה מעבר לחלון בבהייה מלנכולית.

״מה שתגיד.״ צייצתי בשקט ובחרתי להאמין דווקא שהוא מחבב אותי. הוא גלגל את עיניו החומות וביטל אותי לגמרי. התעסקתי בטלפון שלי כל הנסיעה וכתבתי לנועה סיכום על הסיטואציה ההזוייה עם החבר הכי טוב המטורף שלה.

מאמי שלי: אל תקשיבי למה שהוא אומר לך

היא תמיד הייתה אומרת לי את זה. היא דאגה לי והיא לא רצתה שאני אפגע מהדברים הרעים שהוא אומר לי. אבל און לא אמר לי כלום. הוא רק בהה החוצה מהחלון ועיבד כמה עניינים בראש שלו.

הנהג עצר לנו מול המועדון, הבאתי לו כמה שטרות וחייכתי אליו לתודה.

און יצא אחרי. ״אתה לא חייב ללוות אותי עד לכניסה, אתה יודע. אני לא אאבד.״ הבטחתי לו. הוא נחר בתגובה בלי לפרגן לי אפילו באיזה שתי אותיות של תשובה. גלגלתי עיניים ונתתי לו ללוות אותי פשוט. און נעמד בסוף התור של הסלקציה ואני הנדתי בראשי לעברו, הולכת לראש התור.

הכרתי את הסלקטורית שבכניסה. היא לא סבלה אותי, קנאית. אבל פעם אחת כבר היא לא הכניסה אותי והמנהל שלה נתן לה בראש על זה, אז ידעתי שהיא לא תעשה את הטעות הזאת שוב פעם. חייכתי אליה חיוך מתגרה והיא פתחה לי את הדלת בשנאה. ״הוא איתי,״ הצבעתי על און.

הוא נחר בעצבנות על שנכנסנו בכזאת קלות ואני גיחכתי תחת אפי בשמחה.

רציתי להחזיק לו את היד ולעשות איתו שיחות נפש של שיכורים, באוזן, בלחישות. זאת היה הפנטזיה, אבל הוא שנא אותי ולא היה שיכור.

לידן קלט אותי בשנייה שנכנסתי בין כל הקהל וישר שעט לכיווני. הוא הופיע משום מקום, כרך את זרעותיו סביבי ברכשניות. ״מה העיכוב, מאמי?״ הוא שאל אותי בשקט באוזן.

״סתם,״ נפנפתי אותו וסובבתי את ראשי אל און.

הוא סקר את שנינו במהירות ואז הנהן לעברי בפשטות, מסתובב ללכת.

״חכה!״ קראתי אחריו.

הוא נעצר בספק, כמעט כאילו לא בטוח שדברתי אליו. הסתכלנו זה על זו. איזה רוקד שיכור עבר בנינו אבל לא נתנו לזה לשבור את קשר העיניים בנינו. ״תודה.״ אמרתי לו בשקט כל כך שהוא יכל רק לקרוא את השפתיים שלי.