הריסות

פרק 12- נועה והילדים האבודים

.
״אני לא מבינה מה הבעיה שלך לספר לי את השם שלו!״ הזדעקתי. נועה טרטרה את עצמה בין התנור לבין הכיריים, לבין המקרר ולבין המזווה, ואיכשהו עדיין הצליחה לנהל שיחה איתי.

״את לא יצאת איתו פעם?״ היא שאלה והסתכלה עלי כאילו אני סתומה על שאני לא זוכרת את השם שלו.

״איכס,״ רטנתי, ״אל תזכירי לי שיצאתי עם החבר שלך לפני שהוא היה החבר שלך, זה מגעיל,״ ציינתי.

היא הסתכלה עלי בעצבנות וכנראה באה למחות על התואר שהענקתי לו כשקול אחר הקדים אותה - ״ה– מה שלך?״ און שאל בהלם ממקומו בכניסה למטבח ונעץ בנועה מבט סקרן, סיגריה מאוזנת בין אצבעותיו.

״לנועה יש חברררר.״ שרתי בתינוקיות.

״הוא לא חבר שלי!״ היא מחתה וערבבה את הרוטב לדגים שהיה על הגז. היא שכחה מלח, אבל לא הערתי לה כי היא תמיד התעצבנה שהערתי לה על הבישולים שלה אם אני לא עוזרת. ובטח שלא התכוונתי לעזור. חוץ מזה, היא גם לא אהבה שעזרתי, כי הייתי די חסרת תועלת במטבח. היא הורידה מהמחבת את השניצלים, שכמעט נשרפו, אל צלחת עם נייר סופג.

״לכבוד מה כל זה?״ שאל און וסקר את כל הסירים.

אחרי שהורידה את השניצל האחרון, נועה נגשה אליו והושיטה לו את ידה בבקשה לסיגריה שהוחזקה בין שפתיו. היא לקחה שאכטה והחזירה לו. ״היינו רעבות ויום שישי היום אז חשבתי שנבשל כבר ארוחה של שישי.״ ספרה נועה.

הסתכלתי על און בעודו מציץ אל הסירים ומצמיד את הסיגרייה בחזרה אל שפתיו. ״אמא שלך לא הייתה מבשלת בשישי,״ הזכיר לה. ״היא הייתה מזמינה פיצה.״

הסתכלתי על נועה בכיווץ גבות. ואו, זה נשמע מבאס.

״נכון. זה האוכל שאמא שלך מכינה בשישי. גם ככה הייתי אצלך רוב ימי השישי בשלוש השנים האחרונות... בקשתי ממנה את המתכונים. היא הייתה גאה בי על שאני מאכילה אותך, אמרה שהרזת.״ ספרה נועה על השיחה עם אימו.

״אני לא...״ מלמל און והסתכל על בטנו בעודו נושף עשן, ובפעם הראשונה מאז שהכרתי אותו היה משהו ילדותי בהבעת פניו. הוא הרים אלי מבט וההבעה ההיא נמחקה. המבט שלו התקרר והוא הסתכל עלי במבט תוקפני. ״מה המבט, לוצי?״ התפרץ.

״מי מסתכל עלייך בכלל.״ הכחשתי והנפתי את שערי הבלונדיני בהיסח דעת, פונה ישר להסתכל על הטלפון, להתנחם בהודעות מבנים שונים שחיכו לי שם.

מאז הלילה שבו און עזר לי הוא אולי היה פחות אכזרי אלי, אבל הוא בשום אופן לא היה חם או פתוח. עבר כבר שבוע מאז, שבוע שאנחנו גרים ביחד, ובערך כל השיחות שלנו הם – ״לקחת משהו?״ – ״לא.״ – ״יופי, לוצי.״ הוא אכן עמד בהבטחה שלו שהוא לא יאפשר לי להתקרב שוב לסמים, הוא ממש דאג לזה, אבל מעבר לזה מערכת היחסים בנינו לא התפתחה, אפילו שהוא ישן בחדר שמעלי.