.
כשלידן ואני גמרנו והתחלנו לחזור הביתה, התקשרתי לשאול את נועה אם אני יכולה לבוא לישון אצלה. במלחמה בין המשפחה שלי לבין און – את מי אני פחות רוצה לראות – איכשהו המשפחה שלי לוקחים. ונועה אמרה לי שברור, שאני לא צריכה לשאול בכלל.
לידן הוריד אותי אצלה. היא חיכתה לי בחוץ עם סיגריה ובירה וקפצתי עליה בחיבוק הכי אוהב בעולם כשראיתי אותה. ראיתי אותה מוקדם יותר היום כשיישבנו לארוחת בוהריים שכזאת, אבל כשראיתי אותה צווחתי מהתרגשות וגם היא. התיישבנו על המדרגות והשלמנו פערים איזה חמש דקות, הצתנו את הסיגריות, פתחנו את הבירות וסיפרתי לה על לידן ועל איזה סקס טוב היה לנו במכונית עד לפני עשר דקות.
היא עיוותה את שפתה התחתונה בגועל. "למה לעזאזל נתת לי לחבק אותך?!" צווחה. צחקתי והיא גילגלה עיניים וחיוך קטן בקע על שפתייה. "הכרתי מישהו." סיפרה.
היה תורי לצווח. כן, היינו מהחברות המעצבנות האלה שאי־אפשר לשבת לידן ולא להרגיש כמו גלגל שלישי. "מי? מי? מי?"
"קיצר, יצאתי עקום מהחנייה כשהורדתי אותך בבית היום בצהריים," התחילה לספר.
"כמובן," צחקתי עליה ולגמתי מהבירה שלי.
"סתמי. אז נתקעתי במישהו. במכונית זאת אומרת. ולא הייתי אומרת נתקעתי – ככה, השתפשפתי, בקטנה, במכונית חונה."
"הורדת לו מנורה?" תהיתי בהרמה גבה, משחררת עשן סיגריות ביחד עם המילים.
"ומראה." הודתה במבוכה ולגמה מהבירה שלה.
"מי נתן לך רישיון?" קראתי לאוויר, מתה משעשוע.
"בכל אופן, יצא מזה טוב. הוא בדיוק יצא מהבית כשהשארתי את הפרטים שלי שם בפתק על הווישר והוא התעקש שאביא לו גם את המספר שלי. אמרתי לו שזה מיותר, כי אני לא מבינה כלום בשטויות האלה ושפשוט יקח את המספר של הביטוח, אבל הוא התעקש שהוא חייב גם את שלי, בגלל איזה משהו שקשור לביטוח הפרטי שיש לו. קיצר הבאתי לו והוא אמר שזה סתם היה תירוץ מטומטם להשיג את המספר שלי ושהוא הולך להזמין אותי לארוחת ערב בקרוב."
"אוללה," קראתי בהתרגשות, "רגע, הוא שכן שלי? אולי אני מכירה!"
"הוא מהבית בדיוק מולך. גבוה כזה, הולך עם בגדיי ערסים," היא לקחה נשיפה מהסיגריה.
"אוי," פלטתי.
"שכבת איתו?" שאלה בהפתעה.
"שכבתי איתו..." אישרתי.
היא צחקה עלי. "בסדר, אם אני אצטרך לחכות למישהו שלא שכבת איתו עדיף שאני אחפש מחוץ לאילת.״ האמת שלא עשיתי סטוצ׳ים כמעט בכלל, אבל נועה אהבה לרדת עלי.
"היי!" קראתי בעצבים. וכמעט קמתי כדי להרביץ לה כשנוכחות מאחורי הבהילה אותי בטירוף. גלגלתי עיניים בעצבים כשראיתי שזה און והוא נעץ בי מבט יוקד מלא שנאה בחזרה.
YOU ARE READING
הריסות
Romance❞היינו הקבוצה של ההכי עשירים, יפים ומוצלחים בעיר. כולם הביטו בנו והיינו מקבלים דברים שאחרים מייחלים להם, בכמויות מסחריות. תהילה, כסף, סקס, סמים, לבבות. היינו יכולים להשיג כל מה שרצינו. אבל אכשהו בדרך, שכחנו איך לרצות את הדברים הנכונים.❝ לבל גורדון י...
