House Of Freaking Cards

3

מי אמר שגלים מתנפצים על החוף?
בעיני, הם מתרסקים,
נופלים שדודים,
כמו הכמיהה לאהבה.
בסוף בסוף,
אם תתבונן,
הם מתמזגים, חוזרים שוב,
כמו החיים.
החיים והאהבה,
אי אפשר לתאר אותם אחד בלעדי השני,
אז איך זה שאפשר להיות מאוהב עד כדי מוות?

~~~

ג'ונגקוק ישב על המיטה הרחבה וטאהיונג בחיקו. זרועותיו החסונות ליטפו את גבו של הקטן. הוא הביט סביב, החדר של משרתו שצמוד לחדרו, ולמרות זאת, כמעט זר לו.

הוא חשב על מה שקרה זמן מה קודם לכן, הצרחות המאשימות והכאובות של משרתו, והגאווה הפצועה שלו. בכוחות אדירים הוא התעלה על עצמו והרגיע את טאהיונג, אוצר בתוכו את שלל הקללות הנחרצות שרצה להפריח באוויר. אולי, היתה זאת הידיעה שכל המשרתים וודאי מצותתים מאחורי הקירות, למרות שלא ייחס להם שום חשיבות, אבל הוא גם לא רצה שהשמועות על הרומן שלו עם משרתו יהפכו לעובדות. אין לו זמן לחיוכים הנסתרים של אנשים, בפניו או מאחרי גבו, הוא מעדיף שיחשבו שהוא קר לב, אם בכלל יש לו כזה. על כל פנים, הוא מודה שזאת היתה התגובה הנכונה.
הוא גם חשב על מה שגרם לכל זה- הדאגה המוגזמת שלו לפני תינוק. ג'ונגקוק כל כך קיווה שסו רין, המשרתת הזקנה והטובה תמצא אותו במטבח ותעזור לו. היא תמיד יודעת מה לעשות בכל מצב. היא גם היחידה, חוץ מאימו, שראתה אותו בוכה.
זה היה לפני שטאהיונג הופיע בחייו, הכל היה עוד טרי וכואב, אבל עדיף שלא יחשוב על זה, זה רק מבעיר את השנאה והכעס בליבו.

"אני אוהב אותך, טאהיונג." מילמל בעת שאפו פינה לו נתיב בין שיערותיו החומות של היושב בחיקו. אתה תמיד תהיה האהבה הראשונה שלי ואדם שאני כל כך מעריך, חשב, מרגיש טיפש על שאינו מסוגל לגלות את רגשותיו גם לאדם שהוא כל כך אוהב. אבל ככה הוא, ביישן במסווה של קר לב.

בעל הבית התהלך סביב בחוסר רגיעה. מוחו עבד בקדחתנות והמחשבות טילטלו אותו. מתי זה התחיל? הוא לא ידע. רק הלב המבולבל שלו עבד שעות נוספות, והסכים עם כך שיש דברים בגו. האם זה התחיל מאז שג'ימין הגיע, או מאז שטאהיונג הגיע? יכול להיות שזה התחיל מאז שהוא גילה להוריו על הנטיה המינית שלו, או דווקא מאז שהוא נולד. כנראה ששם הכל התחיל, מהרגע שהוא יצא לאוויר העולם בתור תינוק חסר ישע, ומאז, גזר עליו הגורל חיים קשים.

למה? הוא שאל שאלה אילמת וחסרת תשובה.

                              •

כשג'ונגקוק היה קטן הוא היה בן זקונים אהוב. הוא אהב את הוריו והוריו אהבוהו. לא רק הם, כל אדם שהיה נפגש בעיניו השחורות הפקחיות היה מיד מעלה חיוך על שפתיו, וחלקם אף שלפו מיני מתיקה לקראתו. הוא מעולם לא חשב איך אחיו הגדול הרגיש בקשר לזה, כי אחיו מעולם לא התייחס אליו בצורה ששיקפה אפילו במעט שיש בו קנאה. הוא תמיד דאג לו, והקטן החזיר לו בממתקים שהיה מקבל.