House Of Freaking Cards

7

בקבוקים מכל מיני גדלים התגלגלו על השולחן ועל הרצפה, ואחד אפילו היה שבור תחת החלון הגדול. ג'ונגקוק בהה בו בעיניים רושפות זעם כאילו היה הסיבה לבעיותיו. הוא ישב על הספה, גבו שפוף ומרפקי ידיו שעונים על ברכיו ומתחברים למשולש עם אצבעותיו השלובות. הוא הטה את ראשו לאחור בתסכול ונהם בכעס, מוציא את כל עצביו. את האכזבה, הכאב, וההרגשה המשונה הזאת שמקוננת בליבו.
תעזבו אותי!
הוא נוהם שוב לכאביו, לרגשותיו, לאכזבותיו. הדמעות השקטות זורמות במורד לחייו ועיניו אדומות ונראות כאילו עומדות לצאת מחוריהן, שיערו מבולגן ורטוב מזיעה וגם מיצחו נוצץ מאותה סיבה.
טאהיונג.
דמותו עולה במחשבתו וורידיו בולטים כשהוא נוהם בשנית, הדם שוצף את פניו ונדמה שגרונו עומד להבקע מהצרידות והיובש.
טאהיונג בגד בו. טאהיונג בוגד בו. טאהיונג היה אמור להיות פה עכשיו, אבל הוא איננו. הרגשת בחילה וגועל מסחררת אותו והוא בולע את הקיא ברגע האחרון, זה רק מגעיל אותו יותר.

סו רין נכנסת לחדר הרחב. ג'ונגקוק אינו רואה את פניה, הוא יודע שאם יביט בהן יהיה חייב להתנצל, ואת זה הוא ממש לא רוצה. היא תמיד היתה שם כשאף אחד לא היה. אף אחד, אפילו לא טאהיונג. הא לא עשתה הרבה, רק כיוונה אותו מה הוא צריך לעשות עד שהסערה תגמר, ושוב, חוזרת להיות רק משרתת פשוטה. בישבילו היא הרבה יותר מזה, היא אמא שלא היתה לו, או יותר נכון, שבגדה בו ברגעיו הקשים. עכשיו היא באה שוב, אחרי המון זמן שהכל היה רגוע, שהלב שלו היה רגוע, הוא שוב מרגיש את הכל סוגר עליו. בגדו בו בשנית.
"הנה כדורי השינה, אדוני." היא מניחה משהו על השולחן ועוד דבר שנשמע כמו פלסטיק. ג'ונקוק יכול לראות בזוית עינו את הכוס וגיחוך עולה על פניו. היא חוששת שהוא ישבור גם את הכוס, יש לו פה מספיק בקבוקי זכוכית לשבור, אז עוד כוס זכוכית אחת לא תשנה את המצב. היא פונה לצאת מהחדר ורק אז הוא מעז לדבר.

"אני לא מתכוון לשתות אותם"
היא מסתובבת אליו והוא מרים אליה את פניו, מבטיהם מצטלבים.
"אדוני חייב לקחת את הכדורים" היא אומרת בקולה השקט והיציב על אף רוב שנותיה. הוא יקשיב לה והיא בטוחה בזה, הוא לא אוהב לעשות יותר מידי בעיות.
"אדוני לא רוצה לקחת את הכדורים!" הוא השיב ובקולו נשמע הכעס שמנסה להדחיק. צעדיה לא נשמעו כשצעדה על השטיח והתישבה בכורסא מולו.
"הוא יחזור" אמרה, משווה לקולה רוגע. המבט המזלזל על פניו אמר שהוא אינו מאמין לה בדיוק כפי שהיא אינה מאמינה במאת האחוזים בדבריה.
"אבל אין לו לאן ללכת" הוסיפה כשהיא מביטה באדון מחמיץ פנים מהמשקה המר.

ג'ונגקוק ניענע בראשו ועצם את עיניו, שומט את ראשו לאחור באנחה. "אני איכזבתי אותו"
היא לא מגיבה על זה, אבל מנסה משהו אחר, "ומה עם האפשרות לחפש אותו?"
ג'ונגקוק ניענע את ראשו מצד לצד. כאב לו לעשות את הפעולה הקטנה הזאת.
הוא משך בצווארון חולצתו ופילבל בעיניו, הוא היה נראה כל כך חסר אונים עד כדי כאב.
"תקראי לזד" משך את שיערו לאחור, חלקו נדבק לרעמה לאחור, וחלקו חוזר על מיצחו ונותן לו מראה מבולגן עוד יותר ומעט ממזרי כשמיצחו נשאר גלוי. "ושג'ימין יחכה לי בחדר."