House Of Freaking Cards

6

המיטה היתה נוחה, החדר היה נעים, לא חם מידי ולא קר מידי. למרות זאת, הוא העדיף לישון עם בגדים, כאילו הם אלו שיגנו עליו במקרה של סכנה.

לבהות בתקרה כשגופך שרוע על מצעי המשי הרכים וידך מסלסלת בשיער ומגרדת בו חליפות, זו הדרך הטובה ביותר לחשוב על אירועי היום. והוא חשב, על הקבלת פנים שלו כשנכנס לאחוזה הזאת בפעם הראשונה- לבד, על ההתקלות הלא צפויה כשניסו שניהם להכנס לחדר, על הרעד שחלף בשני והורגש טוב מאוד על זרועו שלו. הוא גם חשב איך זה שאדם זר מקבל אותו ככה, בלי לבקש ממנו טובה עבור דבר והגיע למסקנה שכנראה זה יגיע מאוחר יותר, אולי אפילו כשלא יהיה לו לאן להמלט, ואז, יסחטו אותו.
טאהיונג פלט אנחה ארוכה וכלל לא משחררת, הוא הסתובב מצד לצד ושינה תנוחות בניסיון למצוא את השינה הגואלת שתיקח אותו תחת חסותה ותציל אותו מהרהוריו. אבל היא הגיע בדיוק כששריקה מבעיתה פילחה את אוזניו, ונסוגה לאחור בבהלה. אוי, שינה, מתי תגיעי?

טאהיונג התיישב במיטה וסקר את החדר. רהיטים נחוצים כמו שולחן כתיבה, מיטה וארון, היו מסודרים בו. כמובן שהכל היה נראה מפואר יותר מבית רגיל, מפואר יותר מהבית שטאהיונג גדל בו בילדותו. הוא קם ונעמד מול השידה, מעביר את ידו עליה וממשש את העץ הלבן הכבד. בטח יש באחוזה הזאת עוד לפחות שני תריסר חדרים שמעוצבים בעיצובים שונים, איך הוסוק ידע שהוא אוהב דווקא לבן?
הוא פתח את המגירה והופתע לראות שהיא מאובזרת ומוכנה לאדם שיבוא להשתמש בה. גם הארון לא היה ריק ובתוכו נח ציוד לאדם שגר במקום לא מעט זמן.
חמש חליפות היו מסודרות לפי צבעים, מגירה שלימה של תחתונים ובוקסרים חדשים ובצבעים שונים, ומה שהפתיע, הם היו במידה שלו. במגירה אחרת היו, כך לפחות חשב, עשרות סוגי גרביים, גם הן חדשות, ומתחתיהן עוד שתי מגירות ריקות, בארון האמצעי היו מונחים בגדי יום יום שאדם רגיל עשוי לצרוך. החלק השלישי של הארון היה בעצם ארון תליה נוסף שבו היו מסודרות חולצות מחויטות - גם כן לפי צבעים - ומשהו כמו חמישים עניבות. מתחת היו שלוש תיבות איחסון שנראו מין מגירה שנפתחת כמו דלת של ארון כלפי מטה ובתוכן אוחסנו נעליים.
החדר הזה שייך למישהו, או לפחות הוכן בישביל מישהו כי הרי הכל חדש, ולטאהיונג לא היה ספק בזה.

הוא חזר אל שולחן הכתיבה ופתח את המגירה, מוציא עפרון ומחברת קשיחה ואיכותית. לאנשים שגרים פה וודאי לא יהיה אכפת שהוא משתמש להם, חשב בזמן שהביט במחברת החדשה. ואז הוא הבין, הבגדים החדשים, הצבע המועדף עליו, החדר הזה הוכן בישבילו!

ובמקום לצייר, כפי שרצה, הוא הוציא מחברת אחרת, מלאה בפסים תכולים לרוחבן של דפיה וכתב על העמוד הראשון 'יומן' ובעמוד הבא כתב:

21/7/2018

החיים שלי נהרסו.
החיים שלי נהרסו?
אני דווקא מרגיש טוב, וקצת מוזר אבל אני לא מפחד. משהו בהוסוק הזה, שהוא האדון בבית שאני נמצא בו עכשיו, מרגיע. הוא שקט ואדיב ויש לו חוש הומור (למרות שאני משתדל לא להראות לו שהוא מצחיק אותי), אפשר לומר שהוא אדם ממש נחמד.
אני לא יודע מה עם ג'ונגקוק.. הוא בטח מתפרץ על כולם ושובר דברים. קשה לי לחשוב על זה שהוא מתנהג ככה עכשיו, אני רוצה להיות לידו ולשמור עליו, אני יודע שהוא אוהב אותי. אבל אני לא יכול להשאר ככה, זה שאני מודע לזה שהוא שוכב עם אחרים לא עושה את זה טוב, והוא יכול להתאהב באחד מהם יום אחד גם אם הוא אומר שזה לעולם לא יקרה. והתינוק הזה שהוא הביא, אני חושב שהוא התאהב בו, אז הנה הוכחה לחשדות שלי. אני לא רוצה שההוכחה הזאת תהיה נכונה, אבל הוא לא יכול להתכחש לעובדה שיש לו משהו אליו, כי ג'ונגקוק לא ידאג לעולם למישהו שהוא שכב איתו לסטוץ לילי, ואם הוא ידאג למשהו בקשר לזה- זה שהוא לא יראה את האדם הזה על הבוקר. אבל.. להשאיר את האדם יום שלם אצלו בבית.. משהו פה מו