House Of Freaking Cards

9

הוא שכב ערום על המיטה, השמיכה מוטלת לצידו כאילו מותשת היא יותר ממנו וגלי קור עברו מידי פעם וצמררו אותו. המחשבות אפפו את כולו. ג'ונגקוק הודה בפניו, הוא אוהב אותו, אבל הוא לא שלו. הלב שלו לא שלם איתו. הם עברו הרבה יחד, שמחה ועצב, כעס ורוגע, אהבה וניתוק. על כל תחושה שחשב זכרונות רבים צפו ועלו במוחו. וכל היופי הזה, הטוב הזה, שחשב שיהיה מנת חלקו כל חייו, נעלם. הוא חשב שמצא את המנוחה ואת הנחלה, אך היה זה רק כפית סוכר בקערת מרורים. אילו רק ידע שכך זה יסתיים, האם היה נותן לזה להתחיל?
חיוך נוגה עלה על פניו. התשובה היא כן. כי הזכרונות שצבר חרוטים בליבו. כל רגע שעבר יחד עם אדונו היה מרגש, כי האהבה הזאת שהיתה שם, לא היתה סתם אהבה. זו היתה הדדיות ורצון לתת לאחר, להעניק ולהגן. אך, כשזה נעלם, כשהשמירה על כללי הנתינה התרופפו- גם הקשר התרופף, האהבה התפרקה כמו גורד שחקים ישן שאף אחד לא טרח לטפח. טאהיונג יודע האהבה מצויה שם, אבל שבורה לרסיסים על אדמה לחה שתספוג אותם אליה כאילו לא היו שם מעולם.

הוא התלבש באיטיות, מאריך את הזמן בכוונה בידיעה שלא יחזור לכאן יותר. לאחר מכן הביט בעצמו במראה, אותו חיוך נוגה שכן עדיין על פניו, אפילו כוח לשמוט אותו לא היה לו.

המדרגות הארוכות המכוסות שטיח שמעמעם את רעש הצעדים, גרמו לצביטה כואבת בליבו. בכל פינה באחוזה ישנם זכרונות רבים שהיה רוצה לקחת איתו, אולי כדי להתחמם אים ברגעים קרים.
טאהיונג כרה את אוזניו כששמע קול מוכר אך לא שייך. הוא נעצר, הקשיב, וכשזיהה גבותיו התרוממו בהשתאות. מה לעזאזל הוא עושה פה?! הוא שאל את עצמו בזמן שפסיעותיו התארכו יותר ויותר עד כמעט ריצה לכיוון החדר שממנו בקע אותו הקול.

"לא מומלץ" טאהיונג הסתכל לעבר הבחור הקטן שדיבר אליו. הוא נשען עם גופו הקטן על שתי הדלתות שסגרו את החדר כאילו הוא אחראי על נעילתן.
"ג'ימין" טאהיונג חצי אמר חצי שאל, וכשהשני הינהנן מה שנשאר לו זה להביט ולחכות לכאב שיתפשט ויאכל את ליבו בצורה הכואבת ביותר שיש. כי הבחור שעמד מולו היה האחד שלחץ על כפתור 'הפעל' של הסרט הזה.
"למה.. לא מומלץ?" הוא בלע את רוקו, מתגבר על הצריבה בליבו, אך קולו בגד בו כשרעד כמעט ללא שליטה.
"אה.. אל תבכה," ג'ימין נראה מובך "רק, שמעתי שג'ונגקוק עשה משהו רע."
טאהיונג הרגיש צורך במשכך כאבים אבל זה לא היה הזמן לבקש. "תפרט" ביקש.
"אין צורך" ענה ג'ימין, חוסר נוחותו בולט לעין, אך לא לעיניו של המשרת לשעבר, ורגע לאחר מכן ג'ימין נדחף על הדלתות והמכה מטלטלת אותו והוא זורק מילים לא ברורות על פיצוץ ושכיר חרב, אך אין לו צורך להרבות במילים כיוון שהדלת נפתחת ושני האדונים מפרידים אותם אחד מהשני. ג'ימין עם פחד בעיניו וטאהיונג במבט טובע. הצריבה בליבו גודלת לאש בגופו וחור שחור קטן נפער, כי האדון שלו, אוחז באדם אחר. בוגד.
הוא נופל אל תוך החור שגודל להיות היקום הזמני שלו.

האור שמגיע מלווה בפרצופים זזים וקולות לא ברורים. וכשכל הבלאגן נגמר נשאר רק אדם אחד לצידו, הוא מטה אליו את ראשו וחיוך מוכר מוכר נגלה אליו, רק טבול בדאגה.
"הבהלת אותי, לא חשבתי שיש בך צד כזה"
טאהיונג הרים את גבותיו, מה הוא רוצה ממנו?
הוסוק ציחקק, "אני מצטער, ואני עוד יותר מצטער על זה שאני קצת שמח. זה נשמע מוזר אז אני אסביר, אם עד עכשיו היה לי ספק אם תשאר אצלי, עכשיו אני בטוח בזה ועל זה אני שמח. כי אני מצטער, אבל אני אוהב אותך"