פאנפיק פרסבת׳!!

פרק 7

אנבת'
תארו לכם, רק תתארו לכם, איך זה מרגיש כשכל בית הספר צוחק עליך, ויש לך רק בנאדם אחד בעולם שמבין אותך? וגם הוא נהיה מרוחק? וכן, אני מדברת על פרסי.
אז למה כל בית הספר צוחק עליי אתם יודעים, אבל למה פרסי מרוחק? את זה גם אני לא יודעת.
עד שהגיע היום. כן כן, היום, כאילו היום היום. קיצר הבנתם.
מה קרה היום? תחכו ותראו.
היום התחיל כמו יום רגיל בתיכון, יום לימודים רגיל בכיתת המצטיינים של שכבת י"ב.
עד שהגיעה ההפסקה. שם הכל נהיה... יותר טוב.
במשך השבוע האחרון פרסי כמעט ולא הסתכל עליי אפילו. כל פעם שרציתי שנמצא לאנשהו, הוא המציא איזה תירוץ. משהו כמו: "אני הולך עם אמא לקניון" אז כמובן שלא ויתרתי לא ושאלתי אותו "קניון? מה תעשה בקניון?" אני יודעת שפרסי שונא קניונים. "אנחנו הולכים לחנות תכשיטים... בשביל אמא שלי, היא רוצה שם משהו." חנות התכשיטים הייתה אמת, המשפט השני היה שקר. ידעתי לזהות את זה במבט של פרסי. אבל החלטתי לא לנדנד, ולתת לו ללכת. בפעמים אחרות הוא אמר דברים אחרים ותירוצים. חלקם שקרים וחלקם... פחות שקריים. עד שהגיעה ההפסקה של היום. ההפסקה של 25/11.
שיואו הפכתי לדרמטי מידי. זה לא כזה דרמטי. זה דווקא יותר... חמוד. כן, חמוד זאת המילה.
בתחילת ההפסקה פרסי תפס בידי בחוזקה, כיסה את עיני עם ידיו וגרר אותי למקום כלשהו, כשעיניי עצומות. צחקקתי מעט.
"פרסי אתה פשוט קלישאה מהלכת!" צעקתי לחשתי לו בשעשוע.
שמעתי דלת נפתחת ואז נסגרת, ומנעול מסתובב. אוי לי. להיות נעולה בחדר עם החבר שלי, באמצע בית ספר, זאת בהחלט קלישאה.
הוא הוריד את ידיו מעיניו וראיתי שאנחנו באמצע כיתה ריקה. לפני שהספקתי להגיד 'בשם הרה', פרסי נישק אותי. ישר התמכרתי לנשיקה, העמקתי אותה וחיבקתי את פרסי תוך כדי.
כשהתנתקנו, פרסי אמר: "אני מצטער שהייתי מרוחק לאחרונה. אני באמת מצטער שהמצאתי תירוצים כל שניה. אני כל-כך כל-כך אוהב אותך. ברמות שאת לא מבינה אפילו." ואני נשבעת שהפרצוף שלי היה נראה בדיוק כמו הפרצוף שהיה לי כשנחתנו עם ארגו 2 ברומא החדשה, ופגשתי את פרסי. שילוב של אהבה, געגוע ועצבים. המון עצבים.
פתאום היה לי חשק להעיף אותו בהעפת הג׳ודו שעשיתי לו באותו היום, אבל התאפקתי. אז עשיתי דבר הגיוני אחר. העפתי לו את הסטירה של החיים, ואז ישר נישקתי אותו. כן, בהחלט קלישאה.
כשהתנתקנו שוב, פרסי אמר "אאו, זה באמת כאב..." וציחקקתי "מגיע לך, מוח אצה טיפש שכמוך!" כמו שאמרתי, פעם קלישאה תמיד קלישאה. אבל בכל הרצינות, הוא דביל שחבל על הזמן.
"אני מצטער אנני, אני באמת אוהב אותך, אני יעשה הכל בשבילך." הוא אמר לי והלב שלי נמס.
"אני אוהבת אותך גם מוח אצה, וגם אני יעשה הכל בשבילך." התנשקנו שוב פעם, נשיקה ארוכה מאוד. אבל מאוד. עד הצלצול, שגמר את ההפסקה המדהימה הזאת. חוזרים לשיעור. פעם ראשונה שאני מבואסת מהעובדה הזאת.
"טוב, צריך ללכת לשיעור..." פרסי אמר באנחה. "אוף הלוואי שזה בחיים לא היה נגמר לעולם, ושהיינו נשארים כך לנצח..." אמרתי.
פתאום פרסי הסתכל עליי בפרצוף מופתע אך מאושר.
"טוב יאללה, בואי נלך חכמולוגית!" הוא אמר לי בפרצוף קורן. לא הבנתי את השינוי במצב הרוח שלו, אבל מה זה משנה. שימשיך להיות דביק, אני אוהבת אותו ככה.
-------------------------------------------------------
500 מילים😍
השקעתי ממש אז פרגון בבקשה💙
אבל תודו שפרסבת' זאת קלישאה😍😍😍
אני פשוט מאוהבת בהם הם כל-כך מושלמיםםםםם😍😍😍
אם אהבתם תנו ⭐️ ותגיבו מה אתם חושבים על הפרק כי זה כל-כך משמח אותי לראות את התגובות שלכם😍
ביוששש💙💙💙💙