פאנפיק פרסבת׳!!

פרק 8

פרסי-
בלתי יאמן. אני לא מאמין שעשיתי את זה. קניתי טבעת.
בזמן האחרון הרגשתי שאני ואנבת׳ לא דביקים כרגיל, אז ארגנתי קטע קיטשי ביותר בכיתה.
ככה יותר טוב.
כמובן שנעזרתי באמא שלי אבל את רוב הבחירה עשיתי בעצמי. חופשת חג המולד מתקרבת...
החופשה מתחילה ב24 בדצמבר והיום ה1 בדצמבר! אני לא מאמין. זה פשוט כלכך קרוב. היום יש בית ספר. שוב. איזה באסה.
אז נפגשתי עם אנבת׳ בכניסה לביתי והלכנו יחד לבית הספר. נכנסנו לכיתה כשאני אפילו לא מעיף את מבטי לעבר ג׳ן שישבה בשורה הראשונה מימין.
נמוכה.
אני ואנבת׳ התקדמנו אל השורה האמצעית ופנינו שמאלה אל השולחן שלנו.
הכנסתי לאנבת׳ נשיקה חטופה על השפתיים לפני שהתיישבנו והיא צחקקה.
אוי אני מאוהב.
אני לא מאמין שבקרוב אני הולך לחיות איתה.
בנתיים רק פייפר ולאמא שלי.
אוי נזכרתי! לא סיפרתי לכם איך סיפרתי לאמא שלי.
זה היה באותו היום שסיפרתי לפייפר, כשאמא שלי חזרה מהעבודה.
אני ופייפר יצאנו לסלון כדי לספר לה והלחץ העיק עליי.
פייפר ניסתה להרגיע אותי איכשהו.
פחות עבד.
״אמא? אני צריך לספר לך משהו.״ אמרתי לאימי.
״רק רגע!״ אמא שלי אמרה.
״שלום פייפר מה שלומך?״ אמרה אמא שלי לפייפר וחייכה אליה בחום.
״הכל בסדר סאלי, מה איתך?״ פייפר ענתה לה וחייכה חזרה.
״אני בסדר גמור. אז מה רצית לספר לי?״ ענתה אמא שלי בחביבות והפנתה אליי את השאלה.
״אמ.. זה קצת מביך.״ אמרתי במבוכה והסמקתי מעט.
״נו דבר!״ לחשה לי פייפר והרגשתי את דיבור ההקסמה. תחמנית.
״את אוהבת את אנבת׳ נכון?״ שאלתי את אימי ונלחמתי בדיבור ההקסמה שניסה לשכנע אותי לפלוט הכל במשפט אחד.
״כן בוודאי!״ ענתה לי אמא שלי בחיוך.
״אז זהו, אני... סוג של...״ אמרתי והתחלתי להסמיק כמו עגבניה ולשחק באצבעותיי כאשר מבטי מופנה לרצפה.
״אני רוצה להציע לה.״ אמרתי והבטתי לאימי המופתעת בעיניים.
״כאילו.. לחיות יחד לנצח?״ אמרה אמא שלי עם דמעות בעיניים.
״כ-כן.״ עניתי וכאן היא כבר פרצה בבכי.
פייפר השפילה את מבטה וראיתי שהיא מעט חסרת אונים.
״זה נפלא פרסי.״ אמא שלי אמרה פתאום.
״העיקר שאתה אוהב אותה, וגם היא אותך.״ היא אמרה בחיוך עם דמעות בעיניים.
חיבקתי את אמא שלי ואמרתי לה ״אני אוהב אותך, וגם אם אנבת׳ תגיד כן, אני עדיין פה. אני לא הולך לשום מקום.״
היא חיבקה אותי בחזרה.
״איך הילד שלי גדל לי כלכך מהר? איך?״ היא אמרה ומחצה את לחיי ושמעתי את הצחקוק של פייפר.
״אמא! את מביכה אותי! אני כבר בן 18! אני כבר לא ילד.״ אמרתי לה ורקעתי ברגלי בעצבנות ומבוכה.
איזו אמא מביכה.
אבל אני כלכך אוהב אותה.
פייפר חייכה אלינו.
וככה סיפרתי לאמא שלי.
״פרסי ג׳קסון!״ שמעתי את המורה צועקת.
״מ-מה?״ אמרתי במילמול. למה היא צועקת?
״עד מתי תמשיך להירדם בשיעורים שלי?״ היא אמרה.
״סליחה המורה!״ אמרתי בהקשבה והצדעתי לה. ״את רוצה שאני גם ירד לשלושים?״ אמרתי לה וראיתי את אנבת׳ מגכחת וממלמלת ׳מטומטם׳.
״אני ישמח״ אמרה אחת מהפרחות בכיתה.
״שקט הוא שלי.״ אמרה אנבת׳ לאותה הילדה ונישקה אותי.
אוהו אנבת׳ כמה שאת צודקת, אני כולי שלך.
————————————————————————
יאיי סוף סוף פרק! אני יודעת שלא העלתי פרק המון זמן ואני מצטערת אבל הנה פרק בשבילכם של כמעט 500 מילים! זה היה קשה. לא העלתי כי הייתי במחסום כתיבה לזמן ארוך ביותר. טוב סו... אמממ זהו¿
פרק הבא ב30 הצבעות ו10 תגובות!💙