פאנפיק פרסבת׳!!

פרק 15

אוקיי לפני שהפרק מתחיל, אני רוצה להגיד שהסיפור הזה הוא יותר רומן מאשר פאנפיק, בגלל שאני כלכך אוהבת רומנים, ותמיד רציתי שידברו יותר על סיפור האהבה המקסים של פרסי ואנבת׳, כי זה באמת אחד מהחלקים שאהבתי מאוד בספרים.
באמת שזאת אהבה כלכך טהורה וצפויה, אבל הכי יפה שיש.
אז כן, אני מאוד שמחה שאתם אוהבים את הסיפור💗 אוהבת מלאאא והתגובות שלכם נותנות לי את הכוח להמשיךךך💗
——————————————————————————————
~הראשון ביולי~
פרסי-
״אני חושב שאני מתרגש יותר ממך.״ אמר לי גרובר וגיכחתי.
אף אחד לא מתרגש יותר ממני.
״אתה רק השושבין, תרגע.״ אמרתי לו וסידרתי את החליפה שלי.
״מזל שיש את פייפר, אחרת היית לובש פיג׳מה כחולה עם כרישים לחתונה שלך.״ אמר ג׳ייסון וכל הגברים בחדר צחקו, חוץ ממני.
אני הייתי לחוץ מידי.
״אני לחוץ. אני נראה לחוץ? מה אם אני אפול בדרך וכולם יצחקו עליי? אני לא יודע מה לעשות! מה אם אני לא אצליח לשבור את הכוס?״ (הערת כותבת: אני מודעת לעניין שאמריקקים לא שוברים כוסות בחתונה, לא היה לי רעיון אחר שתקו.)
״פרסי, גם אם תעשה אחת מהפאדיחות הסופר מביכות האלה, אני מבטיח שאני אצלם כדי שתשאר מזכרת.״ אמר ליאו והלחיץ אותי עוד יותר.
״מה שליאו מנסה לומר,״ אמר פרנק ונעץ בליאו מבט רציני של ׳זה לא הזמן לבדיחות׳, ״זה שאתה תהיה מעולה, ושהכל הולך להיות מושלם.״
״כן, כן זה יהיה מושלם. זה חייב להיות.״ אמרתי וניסיתי להרגע.
התחלתי ללכת במעגלים בחדר, לא הצלחתי להיות שקט.
״אחי, תרגע קצת. יכאבו לך הרגליים לפני הריקודים.״ אמר ג׳ייסון בניסיון לעודד אותו.
״בנים! בואו!״ פייפר קראה לכל הבנים.
נשארתי ביחד עם אימי בחדר, שנתנה לי נשיקה בלחי ויצאה מהחדר.
שואו טיים.
התנגנה מוסיקה ויצאתי מהחדר אל החופה, כשברקע מתנגנת מנגינה יפייפה.
עמדתי ליד אפרודיטה, שהתעקשה לנהל את הטקס.
השתדלתי לא לזוז או לעשות תנועה מוזרה.
ככה זה כשאתה מתחתן ויש לך אינסטינקטים של חצוי, והפרעת קשב וריכוז.
ופתאום ראיתי אותה.
אנבת׳ שלי.
היא הייתה... טוב היא הייתה מהממת.
היא לבשה שמלה לבנה, הכי פשוטה שיש, אבל היא הייתה נראית עליה כלכך טוב.
היא הייתה נראית כמו מלאך.
השיער הגלי שלה היה מונח בשלמות על הכתפיים שלה, והעיניים האפורות שלה זהרו.
הנשימה שלי נעצרה.
לא הייתי מסוגל לזוז.
טוב, הבעיה של הפרעת הקשב נפתרה.
אנבת׳ התקרבה, ולבסוף עמדה מולי.
לא יכולתי להפסיק לחייך.
לא הקשבתי למילה ממה שאפרודיטה אמרה, לא הייתי מסוגל.
פשוט שקעתי בעיניים של אנבת׳.
״פרסאוס ג׳קסון, האם אתה מסכים להנשא לאנבת׳ צ׳ייס, ולהיות יחד איתה באש ובמים, בחיים ובמוות, בעושר ובעוני, ולהיות לצידה עד יומה האחרון?״ אמרה אפרודיטה.
״כן.״ אמרתי בקול חנוק מדמעות, אך החיוך עדיין לא ירד מהשפתיים שלי.
בקושי הצלחתי לדבר.
שמתי את הטבעת על האצבע של אנבת׳.
״ואנבת׳ צ׳ייס, האם את מסכימה להנשא לפרסאוס ג׳קסון, ולהיות יחד איתו באש ובמים, בחיים ובמוות, בעושר ובעוני, ולהיות לצידו עד יומו האחרון?״ חזרה אפרודיטה על דבריה, הפעם פונה לאנבת׳.
״אני מסכימה.״ אמרה אנבת׳, שכל פרצופה מכוסה דמעות.
היא יפייפיה.
אנבת׳ שמה את הטבעת על האצבע שלי.
״אם כך, אם לאף אחד אין התנגדות, אתה מוזמן לנשק את הכלה!״
שברתי את הכוס ונישקתי את אנבת׳.
שמעתי כלכך הרבה צרחות.
ומשם, אני בטוח שהכל יהיה מושלם.
כי אני ביחד עם אהבת חיי, לנצח.