פאנפיק פרסבת׳!!

פרק 14

אנבת׳-
״וואו אני כלכך מתרגשת, ממש התגעגעתי אלייך!״ אמרה לי פייפר.
כל היום פייפר מאוד התרגשה, אני לא יודעת למה, פייפר היא הכי קרת רוח מבינינו.
״כן אמרת את זה כבר, לכל אחת מאיתנו, כאילו, איזה עשרת אלפים פעמים.״ אמרה הייזל וגיכחתי.
היא צודקת.
נשמע פעמון ארוחת הצהריים והתכוונתי ללכת לעבר חדר האוכל, כשפייפר עצרה אותי.
״חכי לנו בחדר האוכל הייזל, אנחנו כבר נגיע!״ צעקה לה כשהיא רצה ומושכת אותי אחריה.
הייזל סימנה לנו עם ראשה שהיא מאשרת בבילבול והלכה לכיוון חדר האוכל.
״פייפר, הכל בסדר? את מתנהגת מאוד משונה היום.״ אמרתי לה בחשדנות.
״מה? כן כן ברור אני רק צריכה את העזרה שלך במשהו.״ אמרה בהיסח הדעת.
משהו מסריח פה.
וזה לא פרסי, כי הוא בטח כבר בחדר האוכל.
מה לעשות שיש לי חבר רעב.
ורעב זה בלשון המעטה.
״פייפר את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל.״ אמרתי לה, גורמת לה רגשות אשם.
״כן אני יודעת, זה ג׳ייסון.״ היא אמרה ונאנחה.
״מה קרה עם ג׳ייסון?״ אמרתי והיא התיישבה על האדמה, וכמובן שהתיישבתי לידה.
״אני לא יודעת אם זאת רק אני, אבל אני מרגישה שאין לו זמן אליי יותר.״ היא אמרה והביטה בי במבט מיואש.
ראיתי את הבקשה בעיניים שלה.
היא רוצה עצה.
לא, היא צריכה עצה.
״פייפר, את שרדת כלכך הרבה דברים, את הפלגת חצי מהעולם על ספינה מעופפת, ואת החברה הכי טובה של ליאו למען השם!״ אמרתי והיא צחקקה בעצב.
״החיים שלנו הם עבודה במשרה מלאה, וגם של ג׳ייסון. אני יודעת כמה את רוצה לפעמים להיות סתם נערה רגילה, בלי כל האלים והמפלצות, אבל החיים שלנו לעולם לא יהיו רגילים. הם פשוט לא מסוגלים להיות כאלו.״ אמרתי לה והבטתי בה במבט מבין.
״אבל זה פשוט כלכך לא פייר.״ היא אמרה.
״אני יודעת, אני יודעת.״
״אי פעם חשבת על איך החיים היו אם לא היית חצויה?״ אמרה לי פייפר.
״הם היו יכולים להיות נפלאים, אבל לעולם לא הייתי מוותרת על החיים שיש לי עכשיו.״
״למה?״ שאלה פייפר.
״כי אז לא הייתי פוגשת את פרסי,״ חייכתי אל האוויר הצח במחשבות, ״האהבה שלי אל פרסי היא משהו שלא נמדד במילים, אי אפשר לתאר אותה, אני פשוט כלכך אוהבת אותו, אין לי הסבר. התושייה שלו וכוח הרצון, אני פשוט לעולם לא ראיתי אדם אמיץ כלכך וכלכך... מדהים.״
היא חייכה אליי בחום והתחבקנו.
ישבנו יחד בערך חמש עשרה דקות לפני שקמנו ללכת לחדר האוכל לארוחת הערב.
התחלנו ללכת ופייפר נזכרה שהיא שכחה משהו.
מוזר, פייפר אף פעם לא שוכחת כלום.
חיכיתי לה חמש דקות כשהיא רצה להביא את מה שזה לא יהיה שהיא שכחה.
אוי אנחנו עוד לא נספיק לאכול בגללה.
בדרך פייפר נפלה כמה פעמים והאשימה את האדמה, למרות שגאיה כבר מזמן שקעה בשינה, ובכך עקבה אותנו עוד יותר.
מסכן פרסי, בטח הוא מחכה לי כבר המון זמן.
כמעט הגענו ועדיין לא שמעתי שום קולות
״למה הכל שקט בפנים?״ אמרתי, ״ערב חג המולד, בדרך כלל כולם נורא נלהבים.״
פייפר משכה בכתפייה כאילו אין לה מושג.
נכנסנו אל חדר האוכל ומה שגיליתי היה לא יאמן.
כל השולחנות הוצאו מחדר האוכל, והכל היה מלא בורדים אדומים.
היו המון נרות וכל המחנה עמד בגוש ענקי, כאשר כל אחד מושיט לי פרח.
אני לא בטוחה שיש לי מספיק ידיים לסחוב את כולם.
כל הקירות היו מכוסים בלבבות אדומים וורודים, וכולם זזו הצידה, כאשר מאחוריהם עמד, לא אחר מאשר, פרסאוס ג׳קסון בכבודו ובעצמו, עם חליפה מחויטת.
התקדמתי לעברו כשאני עומדת מולו.
״אני חושבת שהתבלבלתם בחג, זה לא יום האהבה היום.״ אמרתי וחייכתי אל פרסי.
לא הבנתי מה קרה, אבל זה היה מקסים.
לפתע, בלי ששמתי לב, פרסי ירד על ברך אחת והוציא קופסא קטנה.
פה, הרגשתי כאילו הלב שלי יוצא מהמקום.
דמעות עלו בעיניי וכיסיתי את פי עם כף ידי.
הבטתי סביב וראיתי שאבי עומד שם בין חניכי המחנה עם ורד, וגם סאלי, טייסון ועוד המון פרצופים מוכרים היו בקהל.
הוא הולך-
״אנבת׳ שלי, חכמולוגית, תמיד ידעתי שאת האחת בשבילי. מהרגע הראשון שפגשתי אותך, ידעתי שאני ואת נהיה ביחד בסופו של דבר. אנחנו ממש רומיאו ויוליה, רק בלי זה שהם היו יריבים וכל הקטע של המוות הזה.״ אמר פרסי וגל של צחקוקים עבר בקהל.
״אני יודע שאני לא מושלם, וגם את לא. אבל זה מה שטוב בנו, אנחנו משלימים אחד את השני.״ אמר פרסי בחיוך העקמומי שלו שלמדתי לאהוב, והרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום.
פרסי פתח את הקופסא וראיתי את הטבעת.
היא הייתה הדבר הכי יפה שראיתי בימיי, חוץ מהפנים של פרסי באותו הרגע.
״אני אוהב אותך כלכך, הכי בעולם, אני אוהב אותך יותר ממה שאפשר לאהוב.״
אני לא יודעת מתי התחלתי לבכות, אבל עכשיו כבר לא הצלחתי להפסיק.
״אז אנבת׳, האם תעשי אותי האיש המאושר ביותר עליי אדמות, ותהיי לאישתי?״
הרגשתי כלכך הרבה עיניים נעוצות בגבי, וכמובן העיניים של פרסי שלא יכולתי שלא לראות.
ידעתי שאלו העיניים היחידות שאני רוצה לראות כשאקום כל בוקר.
הנהנתי.
״כן, אלף פעמים כן.״ אמרתי בקול שנשבר מהבכי, ופרסי קם ונישק אותי.
הנשיקה הזאת הייתה הנשיקה הראשונה שלנו כזוג מאורס
שמעתי כלכך הרבה צרחות שמחה, שאני לא בטוחה מי צרח ומי בכה.
אבל מה שכן ידעתי, זה שהסיפור שלנו רחוק מלהיגמר.
——————————————————————————
וואו. כאילו, וואו.
אמאלה כמה כולנו חיכינו לרגע הזה.
אני לא אחפור כדי שתקראו את זה כבר אז אממ מקווה שאהבתם💗
זה הפרק הכי ארוך בסיפור הזה וגם הכי מרגש, אני נשבעת שבכיתי כשכתבתי.
רק מודיעה שהסיפור לא נגמר כאן, אני אמשיך אותו כי יש לי רעיונות להמשך💗
אוהבתת💞