Chapter 12

168 9 1
                                    

"העבודה הזאת שאתה מציע לא מתאימה לי"
ראיתי את פניו מתקשחות יותר ויותר.
"בוא נגיד שאני ממש לא טובה בעבודות משרדיות כאלה אני רגילה לעבוד בברים מועדונים וכאלה אם אתה מבין" זרקתי לליאם שהמשיך להתעקש איתי.
"אני אלמד אותך את הדברים הבסיסים שאת צריכה לדעת וזהו את לא תעבדי יותר מידי" אמר ולא הבנתי למה הוא מתעקש כל כך.
"תסתכל עליי אתה חושב שאני טובה מספיק לעבודה הזאת?" הצבעתי עלי וחיכיתי שיענה לי, אבל הוא רק בחן אותי ולרגע חשבתי שהסתכל על איבריי הקדושים.
" 15000 אלף דולר זה מספיק?"
"מה?" אמרתי בהלם ונעמדתי, "למה אתה כל כך רוצה שאני יעבוד אצלך?"
"ככה" אמר בקצרה ולא סיפק לי תשובה מספקת. לא ידעתי מה לענות לו.
סוף סוף אני לא יצטרך לעבוד בברים ובמועדונים מלוכלכים, ולהתעסק עם אנשים שיכורים ולהריח ריח מסריח כל היום, אבל מצד שלי אין מצב שהוא ישלם לי את הסכום הזה בתמורה לעבודה קלה, הוא על בטוח ירצה משהו מעבר.
הוא שם לב שהתחלתי לחשוב בתוך עצמי והחליט לעזור לי בדרכים שלו.
הוא התקרב אליי והחזיר אותי לשבת מעל שולחן העץ הקר.
"אז מה את אומרת?" שאל בחושניות והצמיד את שפתיו לאוזניי, וכל גופי התחיל לרעוד.
"טוב" אמרתי והסתכלתי שוב לעבר הקיר מאחוריי גבו. לא הייתי בטוחה לגמרי לגבי העיניין הזה, והוא גם שם לב שאני לא כל כך בטוחה בהחלטה שלי.
הוא נגע בפנים שלי והזיז אותם כדי שאסתכל עליו.
"את בטוחה?" הפנים שלו התרכחו ועיניו חדרו אל שלי. הנהנתי אליו והוא הסתכל אליי עוד כמה שניות בודדות ואז עזב אותי, והתרחק ממני.
הוא הלך אל מאחורי השולחן ונראה היה שהוא מחפש משהו. לבסוף הוא לקח כרטיס קטן בצבע שחור בוהק חלק והביא אותו לי.
הופיעו הפרטים עליו. אז שם המשפחה שלו זה ........... ומספר הטלפון.

"תתקשרי מחר בבוקר" אמר והתיישב על הכיסא שנראה כל כך נוח ויקר.
קמתי מהשולחן ושפשפתי את הטוסיק מתול הרגל, בלי כוונה וליאם נעץ בו ובי מבטים בוחנים. חייכתי אליו ויצאתי מהר מהמשרד שלו. הלכתי לשירותי העובדים כדי לסדר את עצמי ולהבין בכלל מה קרה הרגע.
"אלנה" שמעתי את שמי והסתובבתי, זה היה דין. אחד העובדים פה.

בתחילת המשמרת הכרתי את דין והוא לא נראה לי משהו. הוא נראה משוגע. אולי הוא פסיכופט או אנס או לא יודעת כבר על מה לחשוב. אבל יש אצלו משהו לא בסדר.
אולי זה הפרצוף המפחיד הזה שלו.

"דין" החזרתי לו בשמו ורעדתי קצת, שני בקבוקי בירה היו על המגש שלו, והוא הניח אותם על הכיסא שהיה בצד. והתחיל להתקרב אליי.
עצמתי את עיניי ושמתי לב שאני מרגישה אותו יותר ויותר, עם כל שנייה שעוברת.
נשימתו הכבדה התחלה להכביד גם עליי.
"אתה צריך משהו?" שאלתי בפחד כשעיניי היו עדיין סגורות וידיי משולבות על חזי, כאילו מגנה עליי מפניו.
הוא התחיל לצחוק את הצחוק המזעזע שלו.

"חתיכת מסומם" פקחתי את אחת מעיניי, כדי לבדוק מה קורה כששמעתי את קולו המחוספס של ליאם.
ליאם אחז חזק בצוואר חולצתו של דין. הוא עוד שנייה חונק אותו.
ליאם היה נראה כל כך עצבני.
הוא החטיף לו שתי סטירות כואבות וחזקות, ותוך שנייה דין הפך לעגבנייה.

PASSION (מוקפא)Where stories live. Discover now