ליאם
כמו מפגר, הסעתי אותה עד לבית שלה, שתרגיש בטוחה איתי ושתצליח לסמוך עליי ואחרי זה עזבתי אותה כמו כלב.
אני לא מבין איך בכלל חשבתי על זה, ולמה עשיתי את זה?
נסעתי ישר למועדון שלי. אחרי שעה אני כבר יושב על כמה בירות, עם לוקה ועוד כמה חברים.
אני מדליק את הסיגריה ואז אני מתחיל להרגיש את זה. את הפספוס הזה לא להכיר את אלנה, אני מסתכל לה בעיניים ורואים שהיא עברה משהו כואב. ופאקינג בא לי לדעת, בא לי לעזור לה, בא לי שהיא תסמוך עליי ורק אני נשאר דפוק כמו שהייתי.
אני חי את החיים בלי לדעת מה יקרה מחר, זה גם לא מעניין אותי.
הזמנתי עוד כמה בירות, ומפה לשם מצאתי את עצמי במשרד שלי למעלה דופק איזושהי זנזונת.
אלנה
"מי אתם?" שאלתי שוב ושני הגברים שישבו ממולי, קמו מהכיסא והתקדמו אליי. אם כל צעד שלהם אני לקחתי צעד אחורה.
"הבוס רוצה אותך" אחד מהם אמר וניגש אליי, תפס את ידי בחוזקה והוציא אותי מחוץ לבית שלי. הבחור השני הלך מאחורינו.
מצחיק מאוד, הבוס שלכם רוצה לראות אותי לא מעניין כל כך.
ניסיתי להתשחרר מהבחור שהחזיק בי אבל הוא רק חיזק את אחיזתו בי אז הפסקתי להילחם בו.
פתאום נשמע צלצול רטט חזק שבקע מהטלפון של הבחור שאחז בי. הוא ענה לטלפון ואז הסתכל עליי,
"כן בוס" אמר בקול צרוד ומיואש, הוא ניתק את הטלפון והכניס אותו לכיסו.
הוא שיחרר אותי ממנו.
החזקתי את זרועי והתרחקתי מהם קצת.
"בוא נלך" אמר לבחור השני ואחרי פחות מדקה הם פשוט יצאו מהדלת בלי להגיד כלום.
מה לעזעזל קרה הרגע? אם ככה החיים שלי ממש דפוקים. ניסיתי כמה שיותר לשכוח ממה שקרה פה עכשיו.
נעלתי את הדלת ובדקתי שהיא נעולה היטב.
הלכתי לחדר של דניאל וראיתי שהיא שכובה במיטתה כשספר על ראשה, לקחתי את הספר והנחתי אותו על יד השידה שלה. הנחתי לה נשיקה קטנה על המצח ויצאתי מהחדר.
התכרבלתי בתוך המיטה שלי ונרדמתי אחרי כמה דקות.
התחלתי לעשות את ארגוני הבוקר שלי במהירות כדאי להספיק לעבודה בבית קפה.
לבשתי חולצת טריקו שהביאה קצת מבט קטן אל החזה שלי, טייץ שחור ונעלתי מגפיים שחורות. הבגדים של העבודה.
רוב הבגדים שלי בארון הם שחורים, גם אין לי סיבה לקנות בגדים אחרים. גם ככה אני רק עובדת עובדת ושוב פעם עובדת ומידי פעם יוצאת. אני לא חושבת שכל בחורה צריכה ארון מפוצץ.
יצאתי בריצה לתחנת האוטובוס הקרובה לביתי, כדאי לא לאחר לעבודה.
נמאס לי מהעבודות האלה ומהאוטובוסים!
לפעמים אני מתחרטת על זה שעזבתי את הבית החם והאוהב שלי, אבל עשיתי את זה אך ורק בשביל החופש שלי. שזה מה שהכי חשוב בעיניי.
קצת קשה בהתחלה אבל מסתדרים בסופו של דבר. בזה אני בטוחה.
"סוף סוף הגעת בזמן" הבוסית שלי במסעדה, ליאן, קרצה לי מרחוק והתקרבה אליי.
"חחח חד פעמי" אמרתי בציניות את המשפט הרגיל שאני אומרת בכל פעם שאני מאחרת, אפילו שלא איחרתי.
היא צחקה ונתנה לי חיבוק ארוך ומנחם.
ליאן לא יודעת את כל הסיפור שלי, ואני מעדיפה שזה ישאר ככה.
"אל תשכחי היום בערב יוצאים עם כל העובדים" הזכירה לי ואז הלכה בנעלי העקב הגבוהות והיפות שלה, חזרה למשרדה.
YOU ARE READING
PASSION (מוקפא)
Romanceאחרי שאלנה, עזבה את העיירה שבה גרה, היא עוברת לעיר הגדולה. היא פוגשת את ליאם, איש עסקים גדול ובעל כוח ועסקים מפוקפקים, בחור כריזמטי ושובר לבבות ידוע. היא מלמדת אותו מהי אהבה? היא מוכיחה לו שהאהבה קיימת. ״האהבה היא עשן העשוי מאדים של אנחות. כאשר...
