𝘆𝗼𝘂'𝗿𝗲 𝗺𝗶𝗻𝗲 • 𝘁𝗮𝗲𝗸𝗼𝗼𝗸•

-𝙴𝙿 𝟷𝟹-

+18?
נ.מ כללית
״אממ..איך אני יגיד את זה?״ הוא שאל את עצמו מאשר אותי ״פשוט תגיד״ אמרתי והוא הנהן ״אממ..אז ככה..״ גאנגקוק התחיל וגין הזדקף.
״אני לא באמת איבדתי את הזיכרון״ גאנגקוק אמר וגין פער את עיניו "מה אז למה הרופאים אמרו שאתה איבדת את הזיכרון?" גין אמר וגאנגקוק השפיל את הראש "א-אני אמרתי להם להגיד.." גאנגקוק לחש "ולמה הרופאים הסכימו איתך?" גין אמר בכעס.
כן הוא כעס,הוא כעס שגאנגקוק שיקר לו והוא בכה ודאג על זה שהוא שכח את הכל.
"הם בני דודים שלי" גאנגקוק עדיין השפיל את ראשו.
גין היה מופתע ולא לטובה "קוקי" גין נאנח "למה לא סיפרת לי? למה עשית את זה?" גין שאל והרים את ראשו של גאגנקוק כך שיסתכל לו בעיניים,
"אני עשיתי את זה בגלל שרציתי לשכוח מהכל" גאנגקוק אמר "ולא סיפרתי לאף אחד כי לא רציתי שתדעו" גאנגקוק הוסיף "למה רצית לשכוח?" גין שאל "רציתי להתחיל מחדש, אני לא רוצה לזכור כלום.
לא רוצה לזכור את האונס שעברתי לפני פחות מחודש עם ג'קסון ולא האונס שעברתי כבר כמה שנים עם יוגיום המטומטם הזה.
לא רציתי לזכור את טאהיונג את יונגי, נאמגון ובאקהיון.
רציתי לשכוח מהכל! כי נמאס לי! באמת!"
גאנגקוק התחיל לדבר ברגוע וסיים בצעקות ובבכי.
גין גם בכה, הוא בכה כי הוא הבין מה גאנגקוק תכנן לעשות.
"א-אז שרצת לכביש למרות שצעקנו לך לעצור ואתה לא עצרת א-אז זה היה כי רצית להתאבד??" גין אמר ונשך את שפתו התחתונה מתאפק לא לפרוץ בבכי.
"כן" גאנגקוק אמר את מה שגין ממש לא רצה לשמוע,
מיד אחרי שהוא שמע את התשובה שגאנגקוק אמר לו והוא פרץ בבכי.
"אתה מטומטם? אתה לא חושב שאם היית מת כמה היו בוכים עלייך כל הזמן?! אני, גימין , הובי ,ההורים שלך, טאהיונג ועוד מלא!" גין צעק בבכי.
״לטאהיונג לא אכפת ממני!" גאנגקוק צעק "אתה באמת מטומטם!" גין צעק וגאנגקוק בא להגיד משהו אבל אז נקטע על ידי גין "טאהיונג נשבר הכי הרבה, יותר מכולם, הוא התעלף כמה פעמים! הוא בכה יותר מכולם הוא לא אכל ולא שתה! חוץ מלבכות הוא לא עשה כלום!" גין צעק.
שתיהם שכחו שהם באמצע הרחוב שיש אנשים שהסתכלו עליהם.
"כולנו רבנו עם האחרים בגלל השקר שלך! אני רבתי עם נאמגון, גימין עם יונגי, הוסוק ובאקהיון״ גין צעק גורם לגאנגקוק לבכות עוד יותר "אני מצטער..אני לא חשבתי, אני לא חשבתי..חשבתי שלא אכפת לכם" גאנגקוק בכה "אתה רציני? אנחנו אוהבים אותך איך אתה יכול להגיד את זה?" גין אמר נאנח וחיבק את גאנגקוק שחיזק את החיבוק וקבר את ראשו בצווארו של גין.
"אחח גאנגקוקי...מה אני יעשה איתך?" גין אמר ונאנח וחיזק גם את החיבוק.
"אני מצטער" גאנגקוק בכה "הכל בסדר אני לא כועס" גין אמר "ב-באמת? אתה לא כועס?" גאנגקוק שאל והוציא את ראשו מצווארו של גין "לא" גין אמר וגאנגקוק חייך "תודה" הוא אמר והשפיל את הראש "רק למה לא סיפרת לי? גין אמר ושלח אצבעות כדאי להרים לגאנגקוק את הראש "כי לא רציתי שתפלוט משהו, רק רציתי להמשיך את החיים ואם לא הייתם יודעים זה היה יותר פשוט בשביל כולם.." גאנגקוק אמר ונאנח "אני מבין..אבל אם היית מספר לי הייתי עוזר לך" גין אמר וליטף לגאנגקוק את הלחי "ת-תודה היונג" גאנגקוק אמר וגין חייך ומחא את דמעותיו של גאנגקוק שחייך גם.
"רק גין אל תספר לאף אחד" גין הנהן וגאנגקוק נשך ללחיו של גין ןחייך.
"בוא נחזור לשם" גין אמר ובא לקום אבל גאנגקוק משך אותו "ל-לא היונג אני לא רוצה!" גאנגקוק אמר "לא שאלתי" גין אמר וקם "קום" גין ציווה "תלך אתה לבית חולים ותגיד להובי וגימיני ולטאהיונג אל תגיד" גאנגקוק אמר וגין נאנח והנהן "לאן אתה הולך?" גין שאל שגאנגקוק קם וחיבק אותו "לבית, ההורים שלי אמורים להגיע" גאנגקוק אמר "אוקיי בי קוקי" הם התחבקו שוב ואז כל אחד הלך לדרך שלו.
ג'ין הלך לבית חולים, וגאנגקוק הלך הביתה בפחד לתגובה של חבריו.
נ.מ ג'ין
׳אני לא מאמין שזה מה שקרה׳ צחקקתי לי בשקט והגעתי לבית חולים אחרי כמה דקות של חשיבה.
נכנסתי לבית חולים הולך לחדר שהיה של גאנגקוק רואה את כולם עם פרצוף מופתע "מה קרה?" שאלתי את כולם אך מבטו של טאהיונג היה מופתע וכועס שמאחוריו היו יונגי ובאקהיון שמחזיקים אותו,
נאמגון ישב מול כולם וכולם הסתכלו עליו.