𝘆𝗼𝘂'𝗿𝗲 𝗺𝗶𝗻𝗲 • 𝘁𝗮𝗲𝗸𝗼𝗼𝗸•

-𝙴𝙿 𝟷𝟽-

לא יודעת אם הפרק יצא טוב..מצטערת אם לא.
תהנו❤️
נ.מ כללית
"גימין לא!" יונגי צעק מתקרב אל גימין שהתרחק "אל! אל תתקרב אליי! פשוט...פשוט תן לי למות!" גימין צעק על יונגי שעצר במקומו מפחד שגימין יפגע בעצמו אם יתקרב "בייבי.." יונגי התסכל לגימין בתוך העיניים "בבקשה אל תפגע בעצמך! אני מצטער על מקודם! אני אוהב אותך!!" יונגי התחנן "תוריד את הזכוכית" יונגי אמר ושם לב שגימין ניפץ את המראה בעזרת ידו שדיממה. "אני לא רוצה! אני רק רוצה למות! תעזוב אותי כבר!!" גימין צעק בתסכול "אני רוצה את ההורים שלי!" גימין אמר "אז אני יקח אותך אליהם" יונגי אמר לא יודע שהם ניפטרו לפני שנים. "אתה לא יכול לקחת אותי אליהם" גימין אמר "למה לא?" יונגי אמר לא מבין "כי אתה פאקינג לא יכול לקחת אותי לגן עדן! אני ילך לבד, זה מה שאני מנסה לעשות, ללכת אליהם אבל אתה מפריע לי!!" גימין אמר בעוד שזרם דמעות חדש יצא מעיניו ושטף את פניו הקטנות והעדינות.
"ג-גן עדן?" יונגי פתח את עיניו בפליאה "כן גן עדן" גימין הנהן בבכי "הם מתו?" יונגי שאל בהלם. הוא החלט לא ידע מזה. "כן יונגי ההורים שלי נפטרו.." גימין אמר "מ-מתי? איך? מה לעזעאל! למה לא סיפרת לי?!" יונגי שאל מסיח את דעתו של גימין שלא שם לב שהזכוכיות נופלות לו מהיד, אבל הוא היה מרוכז יותר מדי ביונגי ששם לב לזה והתחיל להתקרב לגימין לאט שלא שם לב אפילו מרוב שהיה שקוע בכאב שהציף אותו.
"גימין" יונגי נאנח שגימין שתק "אני לא יודע למה לא סיפרתי לך...טוב אתה מתייחס אליי מגעיל ולא מראה אהבה כלפיי, לא באמת מעניין אותך איך אני מרגיש.. אז לא באמת חשבתי שזה יעניין אותך..." גימין אמר מנגב את הדמעות ומסתכל על יונגי שהתכופף לעברו ונישק את שפתיו בעדינות "בייבי...אני לא רוצה שתחשוב את זה!כל דבר שקורה לך חשוב לי! אני רוצה שתבין שאתה יכול לשתף אותי בהכל, להיפתח אליי, להחשיב אותי לחבר טוב וגם לבן זוג שאתה יכול לספר לו הכל, לבכות עליו, הכל מהכל. אני באמת לא רוצה שתרגיש שאני לא אוהב אותך ושאתה לא מעניין אותי כי אתה כן, אפילו מאוד, אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם! א-אני כל כך מצטער! אני מצטער שלא הראתי אהבה ואכפתיות כלפייך! אני באמת אוהב אותך, באמת.." יונגי נאנח שגימין הסתכל עליו בשתיקה רואה בעיניו של יונגי שהוא לא משקר לו.
"א-אתה סולח לי?" יונגי שאל וליטף את הלחי של גימין בעדינות מוחה את הדמעות שהספיקו להתייבש "א-אני..." גימין התחיל ויונגי החזיק בפנים שלו בשתי ידיו "א-אני סולח לך..." גימין אמר אחרי כמה דקות של שתיקה שיונגי פחד שהוא יגיד לו שהוא כועס ולא סולח לו.
יונגי חייך ונישק את גימין באושר "תודה" יונגי חייך וצחק מדגדג את גימין גורם לו לצחוק גם.
"תפסיק אני לא נושם!" גימין אמר תוך כדאי צחוק גורם ליונגי לחייך "כיף לשמוע את הצחוק שלך לפעמים..בעצם כל הזמן..אני יכול לשמוע אותך צוחק כל החיים!" יונגי אמר באהבה לגימין שהפסיק לצחוק והסמיק הופך לעגבנייה.
"אני אוהב אותך" יונגי אמר לגימין שחייך וחיבק את יונגי "אני ממש מצטער..אני לא ידעתי,אם הייתי יודע לא הייתי מדבר עליהם" יונגי אמר בקול מתחרט "זה בסדר לא יכולת לדעת.." גימין אמר "עדיין לא הייתי צריך לדבר עליהם" יונגי אמר מרגיש חרטה ענקית בלב.
"ז-זה בסדר.." גימין אמר שוב ונתן ליונגי נשיקה בלחי "אני מבין אותך..גם לי אין הורים" יונגי לחש בעצב משפיל את הראש שלו ועוזב את גימין שנראה מופתע מאוד "מ-מה?" גימין שאל בהלם "גם לי אין הורים אז אני מבין אותך מאו-" יונגי חזר על עצמו כי חשב שגימין לא שמע אך גימין שמע טוב מאוד.
גימין קטע אותו וחיבק אותו חזק דואג להניח מספר נשיקות על צווארו לחיו ושפתיו ולבסוף הניח נשיקה ארוכה על מצחו. מצטער לשמוע.." גימין לחש לאוזנו של יונגי "זה בסדר בייבי" יונגי אמר וגימין ניתק את החיבוק מתסכל על יונגי שחייך קצת ונישק את שפתיו של גימין שנענה לנשיקה ונישק חזרה את יונגי נשיקה חמה,עדינה ואוהבת "גם אני אוהב אותך" גימין לחש לשפתיים של יונגי אחרי שהם ניתקו אותה מחוסר אוויר אך השפתיים והפנים שלהם נשארו מאוד קרובים "בייבי שלי" יונגי חייך למשמע המילים של גימין ונישק מרים אותו מהרצפה נזהר על גימין שלא יחתך מהזכוכיות.
הוא הלך איתו שגימין עליו, רגליו סביב מותניו של יונגי וידיו על צווארו, יונגי נכנס לחדר מנשק את גימין ומשכיב אותו על המיטה שהוא מעליו "בייבי" יונגי נאנח לשפתיו של גימין שהיה מתחתיו ומתחיל לנשק אותו באגרסיביות.
גימין זרם וגנח לנשיקה גורם ליונגי להתחרמן מאיך שגימין גונח ומהגניחות היפות והסקסיות שלו. "א-אהה~ דאדי~" גימין גנח שיונגי התחיל לנשק את צווארו, מסמן אותו, שכולם ידעו שהוא שייך רק למין יונגי.
יונגי חייך ששמע את גימין קורא לו דאדי.
יונגי התחיל לרדת בנשיקות לכיוון החזה של גימין שהיה עירום ״פאק״ גימין גנח שיונגי התחיל לנשק לו את החזה ״לא לקלל״ יונגי הזהיר וגימין הנהן ״סליחה ד-דאדי״ גימין אמר ויונגי חייך והתחיל לנשק,למצוץ וללקק את הפטמות שהמגורות והאדומות של גימין שגנח ואחז בכתפיים של יונגי ״אההה~״ גימין גנח מרגיש את איברו מתקשה, טוב הוא לא היחיד שהרגיש את זה. ״עומד לך בייבי״ יונגי אמר בשעשוע גורם לגימין להסמיק ולקבור את פניו בכרית.
יונגי צחק מהחמידות של גימין והוריד מפניו את הכרית ״תסתכל עליי״ יונגי אמר לגימין שכיסה את פניו עם ידיו מובך מדי, יונגי הוריד גם את ידיו של גימין והחזיק אותן. ״תסתכל עליי״ יונגי אמר לגימין כדאי שיסתכל עליו ״בייבי״ יונגי צחק שהוא ראה את פניו האדומות של גימין ״יפה לך אדום״ יונגי התגרה בגימין שהרביץ לחזה שלו בעדינות.
יונגי לפתע מחץ את איברו של גימין שפער את עיניו וגנח בחוזקה.
יונגי התחיל להזיז את היד על איברו של גימין שקבר את ראשו בכרית.
לפתע הוא הרגיש מגע חם על איברו, לקח לו כמה שניות להבין שזה הפה של יונגי "אומיגאד" גימין צעק לכרית מרגיש את יונגי מכניס את כל איברו לפיו "דאדי!!" גימין גנח, מגלגל את עיניו בעונג מרגיש את יונגי מגביר את הקצב; "אני גומר" גימין התריע מצפה שיונגי יתרחק אבל לא, יונגי המשיך עד שגימין גמר בפיו.
"אתה טעים" יונגי אמר אחרי שבלע את הגמירה והתרומם לנשק את גימין שהסמיק קשות.
אחרי כמה דקות שהם שכבו מחובקים הם קמו והתלבשו "אני הולך להכין אוכל" יונגי אמר וגימין חייך והנהן "אני בא איתך..לא בא לי להישאר לבד" גימין אמר ויונגי הנהן "בוא" יונגי אמר והרים את גימין יוצא מהחדר למטבח ומושיב את גימין על השייש המבריק "הנה תשב פה" יונגי אמר נותן לגימין נשיקה קצרה וממשיך להכין את האוכל.
גימין הסתכל ובחן כל צעד של יונגי, בוחן אותו מכף רגל ועד ראש. מהופנט לגמרי. "גימין" יונגי הניע את ידו באוויר מול פרצופו של גימין שבהה בנקודה מסויימת. "אה-מה?" גימין שאל מסתכל על יונגי שצחק "על מה אתה חושב כל כך?" יונגי שאל "על כמה שאתה סקסי ומושך -פאק" גימין מהר שם את הידיים על הפה מובך מדי "אוו בייבי" יונגי חייך ונישק את גימין המובך.
"הפסטה מוכנה קדימה תרד ותשב בכיסא בייבי?" יונגי אמר בזמן שהוא שם את הסיר עם הפסטה, צלחות וסכו"ם על השולחן.
גימין שיפשף את עיניו בחמידות ופרס את ידיו מסמן ליונגי להרים אותו.
יונגי צחק מהחמידות של גימין והרים אותו נושק לו בעדינות לשפתיים ומושיב אותו לכיסא ומתיישב מולו.
יונגי וגימין מזגו להם כמות "בייבי זה ממש קצת, תוסיף עוד" יונגי ביקש "אבל- בייבי" יונגי אמר באזהרה וגימין נאנח שם עוד "יופי" יונגי אמר מרוצה מתחיל לאכול כך גם גימין.
הם אכלו בכיף דיברו וצחקו הרבה.
יונגי מדי פעם ניגב לגימין רוטב שנשאר לו על הפנים והשפתיים גורם לשתיהם לצחוק.
הם שכבו במיטה מחובקים "ד-דאדי" גימין לחש לצווארו של יונגי "ממ?" יונגי המהם מסתכל על גימין שהרים את ראשו מעט מצווארו של יונגי "מ-מתי חוזרים?" גימין שאל "בערב..עוד מעט" יונגי אמר מסתכל על השעון הענקי שניצב בחדר על הקיר."אוקיי..." גימין אמר מחזיר את ראשו לצווארו של יונגי "א-אני עייף" גימין לחש "לך לישון בייבי אני יעיר אותך לפני שחוזרים" יונגי אמר מלטף את ראשו של גימין בעדינות.
גימין הנהן חלושות מחייך למגע העדין על ראשו ונופל לשינה עמוקה.
כשגימין התעורר הוא מצא בחדר שלו ושל יונגי בבית הנוכחי, הוא קם לא מבין מה קורה.. איך הוא הגיע לכאן? הוא נאנח אומר לעצמו שיונגי רצה לתת לו לישון ולא להפריע לו.
גימין יצא מהחדר בשביל לשתות מים, הוא פגש את מבטו של הוסוק "הובי!" גימין חיבק אותו "גימיני" הוא החזיר חיבוק "איפה היית?" הוסוק שאל שנזכר שהיה בשיעמום המייסר לבד.
"עם יונגי באיזה בית ביער.." גימין ענה וחייך "ומה עשיתם שם?" הוסוק שאל גורם לגימין להסמיק שנזכר שיונגי עינג אותו עם הפ- "או עשיתם?" הוסוק שאל בחיוך ממזרי ותחמן מנתק את גימין מהמחשבות הסוטות שלו "ל-לא!!" גימין אמר מובך "בטח בטח" הוסוק אמר לא מאמין "יאא בוא לפה!" גימין התחיל לרדוף אחרי הוסוק שברח ממנו "אתה מת זהו!" גימין צעק מתקרב להוסוק שמיהר והאיץ את ריצתו "יונגי וגימין הזדיינו,מתי יש ילדים?" הוסזוק שאל נהנה להביך את גימין "דיי אנחנו לא! ולא יהיה ילדים!" גימין צעק על הוסוק שירד בריצה במדרגות וגימין אחריו "איך אתה לא מתייעף לעזא- אההה!" גימין התחיל ואז עף והתגלגל במדרגות "איי!" גימין צעק מתחיל לבכות והוסוק רץ אליו מחזיק אותו "גימיני אתה בסדר?" הוסוק שאל בוחן את גימין שבכה מכאבים "כו-כואב" גימין אמר בכאב מכווץ את פניו מרוב כאב.
"א-אני חושב ששברתי את היד או נקעתי..זה ממש כואב" גימין התנשף "ת-תקרא ליונגי או משהו" גימין אמר והוסוק הנהן רץ מהר לחדר של יונגי וקורא לו "גימין!! בייבי אתה בסדר? יונגי הרים את גימין ושאל בדאגה.
"כואב לי היד" גימין לחש בעוד שזרם חדש של דמעות יורד מעיניו; "אני יתקשר לרופא" יונגי הניח את גימין על הספה והתקשר לקאי שהבטיח להגיע כמה שיותר מהר "קאי מגיע בייבי..מה קרה? איך זה קרה?" יונגי שאל בדאגה "א-אני והובי דיברנו ואז הוא אמר ששכב- אממ סתם משהו ואז רדפתי אחרי ובלי ששמתי לב ועפתי במדרגות והתגלגלתי..." גימין הסמיק שכמעט אמר 'שכבנו' אבל הכאב ביד התגבר על המבוכה שלו "אני מצטער גימיני..זה באשמתי, אני לא התכוונתי" הוסוק שעד עכשיו היה בזרועותיו של באקהיון אמר והתקרב אל גימין שניסה לחייך אליו, אך יצא לו חיוך מתאמץ מרוב כאב; "זה בסדר הובי...זה אשמתי" גימין ציחקק קצת ואז נאנח בכאב.
"א-איפה קוקי וג'יני?" גימין שאל מעביר נושא "א-אין לי מושג, איפה הם באמת?" הוסוק שאל ושתיהם הסתכלו על באקהיון ויונגי "אין לנו מושג" הבנים ענו יחד.
אחרי כמה דקות שגימין מתלונן שכואב לו, נשמע תקתוק בדלת ויונגי ממהר לפתוח אותה "קאי! הוא בסלון" יונגי אמר ולקח את קאי לסלון למרות שידע את הדרך בעצמו.
אחרי עשרים דקות שקאי בודק את גימין שהתלונן ובכה מכאבים "אוקיי, זה שבר יקח ליד חודש אפילו יותר להחלים, (אני לא יודעת כמה זמן לוקח להחלים משבר אז אל תתפסו אותי במילה..) שלא יזיז את היד או יתאמץ..." קאי התחיל להסביר ליונגי מה לעשות בזמן שגימין חשב קצת כשקאי שם לו גבס ותחבושות שהיו בבית, היה להם שם כמו בית חולים פרטי.
"תודה קאי" יונגי הודה לקאי "אין על מה" קאי חייך ויצא מהבית.
"אתה בסדר בייב?" יונגי שאל את גימין בדאגה מרים אותו בסגנון כלה "כ-כן, כואב אבל אני ישרוד" גימין חייך ליונגי והשעין את ראשו על חזהו "הובי" גימין קרא להוסוק שישב בפינת הספה במבט מושפל "מ-מה גימיני?" הוסוק שאל קם אליו "תקשיב זאת לא אשמתך! אני לא הסתכלתי ונפלתי!" גימין אמר להוסוק "א-אבל אני זה שגרם לך לרוץ זה בגללי אני אש- סתום זה לא בגללך" גימין קטע את הוסוק באגרסיביות "אוקיי? אם תתווכח איתי אתה תחטוף" גימין אמר להוסוק שהנהן.
"קח אותי לחדר אני רוצה לישון" גימין לחש לחזה של יונגי שהנהן אליו מתחיל לעלות במדרגות ופונה לחדר שלהם, משאירים את הוסוק ובאקהיון בסלון.
באקהיון ראה שהוסוק עייף אז הוא הרים אותו גם לחדר שלהם מניח אותו לישון.

מצטערת על האיחור,
כמעט חודש שלא העלתי...
לא הרגשתי הכי טוב בעולם.
פרק של 2000 מילים.
אוהבת אותכם❤️
8.12.2019