אני תמיד אהיה שם,
אם תחליט לחזור,
אני אהיה הסלע של החיים שלך,
שלא יזוז אף פעם,
אני אהיה הבית,
כשתרצה לחזור למקום בטוח,
אתה לא תמיד תהיה פה,
וזה בסדר,
אני חושב..
אני אסתדר,
גם אם אתה לא קורא לי הבית שלך,
וגם אם אני לא הסלע של חייך,
וגם אם היחסים בינינו לא הדדיים,
אני תמיד פה,
אל תשכח את זה.
תמיד תוכל לפנות אלי כשיש לך בעיה,
ותמיד תוכל לבכות על כתפי,
ותמיד תוכל לצרוח עלי כשמשהו מתסכל אותך,
אני תמיד פה,
זה לא שיש לי לאן ללכת.
התרגלתי.
זה לא שתמיד נוח לי.
אבל התרגלתי.
אני תמיד פה.
כי התרגלתי.
אולי כבר התחלת לקחת אותי כמובן מאליו,
ואולי אני באמת כזה,
ואולי אתה מתעלם ממני כי אתה רוצה להרחיק אותי,
אבל זה לא יעזור,
ונראה לי שאתה יודע את זה כבר,
אבל אתה עדיין עושה את זה,
מנסה למנוע כאב מיותר,
זה לא ככ עוזר,
אבל זה לא שיש לי כל כך מילה בנושא.
אני פשוט פה.
אם תצטרך בית חלופי,
לאחד שכבר מצאת כנראה.
תחזור הביתה אחי,
תחזור לזרועותיי,
הן מחכות לך.
