תגיד?
ידעת שעברתי הטרדה מינית?
ידעת?
האמנת?
כנראה שניחשת שזה יקרה בסופו של דבר.
אבל לא אכפת לך.
נכון?
אני ככ רוצה שתהיה פה.
שתגיד לי אחרת.
אני מתחת לשמיכה.
מכורבל עם הדובי שכל כך אהבנו.
עם פנס בידי.
ומראה באחרת.
עיניי נוצצות.
ואני יודע שזה מהדמעות.
שקרובות כל כך לצאת החוצה.
אני לא מרגיש יותר כמו עצמי,
אתה יודע?
מי אני?
אני מרגיש כל כך עלוב.
חלש.
מסכן.
ריק.
זאת המילה.
גוף בלי נשמה.
כול מי שמסתכל לי בעיניים רואה תהום.
רואה עצב.
כאב.
תחזור.
ותציל אותי מהכאב הזה.
אני לא אוהב את הכאב הזה.
הוא כואב יותר מידי.
אני לא עומד בזה.
תציל אותי.
בבקשה.
