אתה סובל יותר,
אך עדיין מחייך.
אני סובל פחות,
ונשבר לרסיסים.
אתה נסעת רחוק,
התרחקת מכולנו,
פתחת חיים חדשים.
ואני נשארתי פה,
איפה שנולדתי,
עם אותו הסבל,
עדיין לא מצליח להתחזק.
אני ממשיך לשלוח מכתבים,
אבל אתה מתעלם,
מנסה לשכוח אותנו,
אבל, אבל-
אני התאום שלך!
אל תשכח אותי מאחור.
אני יודע שאני רק בעיה בשבילך,
רגל נוספת שאף אחד לא צריך,
עול, מעמס, משא כבד,
שאתה לא רוצה איתך בחייך החדשים.
וכול מה שנשאר לי לעשות,
זה לעמוד מול המראה,
ולדמיין שההשתקפות שלי היא אתה.
אני מתגעגע.
אל תשכח אותי.
קח אותי איתך.
תוציא אותי מהבוץ התובעני הזה.
אני מתחנן בבקשה!
אעשה כל מה שתרצה!
אל.
תשאיר.
אותי.
פה.
