Not like everyone

פרק 9- לבושים שחור

עבר שבוע, שבוע מאז ששתי העבריינים פרצו לנו לבית וחיפשו את אבא שלי.
לא ראינו אותם מאז, אבל בלי שום ספק זה היה שבוע קשה.
הריבים של אמא ואבא שלי לא פסקו, והיא כמובן צודקת. הוא מסכן אותנו, הוא מסכן את רועי, והכל בגלל החרא שלו!

חוץ מזה, הכאב בראשי נעלם כאלו לא היה. אני הלכתי לבית ספר כל יום בשבוע הזה, אני וניב הפכנו לידידים ממש טובים, וליאן ואני התחלנו לדבר, היא נחמדה ובחיים היא לא הציקה לי. היא כמוני, אחת שמעדיפה ליהיות בצד, בשקט, ולא להתערב.

דבר אחד היה מוזר בשבוע הזה, עומרי, הוא לא הגיע לבית ספר.
הרבה ניסו לתקשר איתו, ואני מודה, גם אני שלחתי לו הודעה. אבל הוא לא ענה לאף אחד, וגם לא התחבר בכלל לוואטצאפ.
זה מוזר, והסכמתי לעצמי לדאוג לו קצת בשבוע הזה.

"רוני את מוכנה?" אמא שאלה אותי.
"כן" אמרתי, אני עכשיו הולכת לבית ספר, ובערב לחגוג את יום ההולדת של אמא שלי.

הגעתי לבית ספר, אמרתי שלום לשומר ונכנסתי לביניין.
כמו כל יום מצאתי את עצמי מתפללת לעצמי שלא יציקו לי היום, לגמרי אין לי כוח לזה.

נכנסתי לכיתה, ילדים אחדים היו שם וישבו כל אחד בכיסא שלו, חלק עסוקים בטלפון, וחלק סתם מביטים לאויר.
הלכתי למקום שלי, והתיישבתי בכיסא. נכנסתי לאינסטה המזוייף שלי, ונכנסתי לחשבון של עומרי שמצאתי לא ממזמן.

התמונות שלו כל כך יפות, הוא כל כך חתיך שזה לא יאומן.
יש לו 7 אלף פלוס עוקבים. ואוו.
יש לו מלא תמונות בלי חולצה, וגם מלא תמונות עם אחותו הקטנה.
הסתכלתי בחיוך על תמונה אחת שלו, כאשר הוא הרים את אחותו באויר והיא חייכה חיוך ענקי וגם הוא.

דלת הכיתה נפתחה שוב, אך הפעם, הוא נכנס בכיתה, עומרי.
מבטו היה מושפל לרצפה, מה שאני ממש לא רגילה אליו, הוא לבוש בגינס ארוך שחור, חולצה שחורה, ומעיל עור שחור. על ראשו שוכב כובע, גם כן שחור.
פאק מה קרה לבן אדם הזה?

הוא הרים את מבטו ממש קצת, רואה אותי, הוא השפיל אותו בחזרה במהירות, והתיישב בכיסא לידי, עדיין לא מרים את ראשו.
מה לעזאזל קרה לבן אדם המציק הזה?

"עומרי הכל בסדר?" שאלתי בשקט, הוא לא ענה, הוא התעלם ממני. "עומרי" אמרתי שוב.
כמובן שהוא שוב התעלם, ולא ענה. נאנחתי ביאוש, מסיטה את מבטי ממנו בחזרה לטלפון ויוצאת במהירות מהחשבון שלו, רק שלא ראה!

"מה?" הוא שאל בקול שקט וצרוד לאחר דקה בערך, הסתכלתי עליו ישר, רואה שמבטו עדיין ברצפה.
"הכל בסדר?" שאלתי שוב.
"מעולה" הוא אמר באותו הטון.
בלעתי את רוקי, מה יש לו?

"איך אבא שלך?" הוא שאל לאחר כמה דקות. באותו הקול המפחיד הזה. "בסדר, למה אתה שואל?"
למה הוא מתעניין בו בכלל? מה אכפת לו מאבא שלי?

"כי באלי לשאול" הוא אמר לאחר כמה שניות, הסתכלתי עליו כמה שניות, לא מבינה מה קורה, ואז הסטתי את מבטי ממנו בלי להגיד דבר.
"היי רוני" ליאן אמרה בחיוך קטן שהגיעה לכיתה.
"היי" אמרתי בשקט.
היא חייכה אליי ואז מבטה עבר לעומרי, פרצוף לא מבין ומבולבל עלה על פנייה, היא החזירה את מבטה אליי, שואלת אותי במבטה מה קורה לו, סימנתי לה בידי שאין  לי מושג.