מאויבים לזוג בלתי ניתן להפרדה/דרארי

פרק ראשון-ההתחלה

היה זה בוקר סגרירי בחודש נובמבר בהוגוורטס בעוד שלג ירד וכיסה את התקרה המכושפת באולם הגדול. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת והארי,רון והרמיוני היו בעיצומה של ארוחת הבוקר הנהדרת שחיכתה להם כל בוקר.

"אז איך מתקדם החיבור שלכם לשיעור שיקויים?"

שאלה הרמיוני.

"לעזאזל!!! שכחתי שסנייפ נתן לנו את המטלה הזאת בכלל!"

אמר רון והטיח את היד שלו על מצחו המנומש

"אוי,גם אני שכחתי! סנייפ בטח יוריד לנו מיליון נקודות על שלא עשינו את זה!!!"

אמר הארי והשפיל מבטו אל כוס מיץ הדלעת וקוטלי החזיר שנותרו בצלחת שלו

"ומה שהכי גרוע,"

אמר רון בזעם בלתי יתואר

" זה שאנחנו לומדים עם תלמידים מסלית'רין, וזה אומר..."

"מאלפוי"

השלים אותו הארי ברוב ייאוש

"בדיוק"

ענה לו רון

הארי שנא את מאלפוי כל כך, הוא שנא את יהירותו הרבה,את החיוך המלגלג,המסתלסל שהכיר כל כך טוב.

הרי שהחיוך הזה יועד רק להארי, ומאלפוי לא הקדיש אותו לאף אחד אחר,ככל הידוע להארי,לפחות.

בקיצור, הארי שנא את מאלפוי כל כך,שהוא היה מסוגל להטיל עליו קללת "אבדה קדברה"

בהזדמנות הראשונה שיפגוש אותו, לפני שהפרחח בעל עיני הכסף החיוורות יספיק אפילו להגיד מילה.

הוא באמת רצה לעשות את זה,אך ידע שזה יוביל לשימוע ממשרד הקסמים,לקיחת השרביט,השעיה מהוגוורטס,המקום שהוא אהב כל כך,ואף יכול להוביל אותו למאסר באזקבאן,שם ימצא את עצמו נופח נשמתו ביסורים ומתענה למראה היצורים שהיו סיוטו הגרוע ביותר,הלא הם הסוהרסנים שתיעב הארי עד כלות נשמתו,

.אך שנאתו אליהם לא התקרבה לרמת השנאה שרכש אל מאלפוי

אחרי שהשלישיה כולה סיימה את ארוחת הבוקר שלה,שתמיד ארכה מעט יותר זמן מאשר לשאר התלמידים,בשל תיאבונו הבלתי פוסק של רון,צעדו החברים בעגומומיות למרתף שמנקודת מבטו של הארי,ראוי היה לזכות בשם מרתף עינוים,בשל מראהו,החושך ששרר בו והופר במקצת רק באמצעות אור נרות קלוש שבקלושים,ואיך לא,העינוי העיקרי,פרופסור סוורוס סנייפ,אשר לעולם לא פספס הזדמנות להטיח בו ובחבריו את חמתו ולהוריד להם נקודות בכמות בלתי הגיונית,לא הוגנת ומסיבות טיפשיות שאם רק יפצו פה להגיד שכאלה הן,רק יזכו בעוד הפחתה משמעותית של נקודות שאף האנשים האווילים ביותר יוכלו להבין שאף לא אחד מתלמידי גריפינדור יהיה מרוצה ממנה.

"שלום תלמידים," אמר סנייפ בקולו העגמומי, המדופלם."הנני מקווה שהכנתם את החיבור שביקשתי ממכם להכין לפני שבוע על שיקוי האל זאב,מאפייניו והשפעותיו. כל תלמידי סלית'רין הכינו את העבודה, קיוויתי שלפחות תלמיד אחד מגריפינדור יכין אותה גם,אומנם לא באותה הרמה של סלית'רין,שתמיד מגישים עבודות ראויות לשבח,אך מסתבר שטעיתי ואין אף תלמיד אחד מגריפינדור שהכין את העבודה... כמה מצער לראות שאף אחד לא מעריך את חשיבות המקצוע..." אך סנייפ לא הספיק לסיים את דבריו והרמיוני רצה אליו ותחבה בידו את פיסת הקלף המגולגלת בה כתבה את העבודה שלה. סנייפ נשאר בשקט אך הפעולה הפזיזה שהרמיוני עשתה גרמה לסנייפ לשים לב להארי ולרון, שלא הכינו את העבודות שלהם כי היו עסוקים באימוני קווידיץ'. "תראו,תראו, תראו" אמר סנייפ בנימה ערמומית "מי זה אם לא התלמיד המוצלח, הארי פוטר,וחברו היקר רונלד ביליוס וויזלי." הוא עיוות את פניו בגועל ניכר שהסתכל על רון. "האם הכנתם את העבודה,או שהייתם עסוקים בגירוד הנזלת מהאף בשרביט שלכם,שנדלק ושרף לכם את האף, וביליתם את כל השבוע במרפאה,עם מדאם פומפרי שנישקה אתכם נשיקת לילה טוב?"