מאויבים לזוג בלתי ניתן להפרדה/דרארי

פרק שביעי- הדייט הסודי

עברו כמה ימים וסוף סוף הגיע היום שכל תלמידי הוגוורטס בלי יוצא מן הכלל חיכו לו: היציאה להוגסמיד. ואף על פי העובדה הזו, לא היו מאושרים באותו יום כמו דראקו והארי. כל אחד יצא מבית הספר בשורה הארוכה אחרי פרופסור מקגונגל, כל אחד עם חבריו, ומדי פעם קרצו וחייכו אחד לשני. הם רצו לאחוז ידיים,אבל הם לא רצו להיראות מוזר או יותר גרוע,להיחשף ולהיות מושא הצחוק של כמה מאות תלמידים. כשהגיעו להוגסמיד רון שאל את הארי:" רוצה ללכת לדובשנריה לקנות כמה ממתקים איתנו?"
"אני מצטער,קבעתי עם מישהו..." אמר הארי במבוכה. "אני אצטרף אליכם אחר כך."
"אוקיי,בואי הרמיוני." אמר רון. הרמיוני הלכה אחריו. זו ההזדמנות שלו. "אני ובלייז נלך לחנות של זונקו,אתה רוצה לבוא דראקו?" אמרה פנסי.
"לא תודה," אמר דראקו בנימוס "אני לא ממש רוצה לקנות שטויות כדי למתוח אנשים."
"אוקיי הפסד שלך. בוא נלך בלייז." פנסי ובלייז המשיכו לכיוון החנות של זונקו. מושלם. עכשיו זה רק הם. הארי התקרב לדראקו, בהה בעיניו הכסופות המקסימות וחיבק אותו חזק. דראקו חיבק את הארי בחזרה. הם הסתכלו אחד על השני ואמרו:"אני כל כך שמח שאתה כאן איתי." הם הסתכלו אחד על השני בהפתעה וצחקו. "אז,לשלושת המטאטאים?" אמר דראקו.
"כן,אני כל כך אוהב את הבירצפת שלהם.  היא הכי טובה שיש." אמר הארי.
"הנה,הגענו." אמר דראקו אחרי כמה דקות של הליכה. הם נכנסו לפונדק שהיה מלא כתמיד באנשים. למזלם של השניים,היה שם שולחן פנוי בקצה הפונדק,אף אחד לא יראה אותם שם. הם הסתכלו אחד על השני והלכו לשבת בשולחן. לא עבר זמן רב ומדאם רוזמרטה ניגשה אליהם כדי לקחת את ההזמנה שלהם. כל אחד מהם הזמין כוס גדולה של בירצפת. מדאם רוזמרטה הלכה להכין את הבירצפת בשבילם ודראקו והארי נשארו לבד. היה להם זמן לדבר. דראקו הזיז את ידו לעבר ידו של הארי באיטיות ואחז אותה.  הארי צחק ואמר:"אתה חייב להיות כזה קיטשי?"
"כן,כן אני חייב." אמר דראקו בחיוך. הוא משך את הארי מעבר לשולחן ונתן לו נשיקה על הלחי. הארי צחק עוד יותר. "די כבר!" הוא אמר. "לעולם לא. אני יודע שאתה מת על זה." אמר דראקו והחיוך התפשט עוד יותר על פניו. הארי הסמיק ואמר:"טוב נו,תפסת אותי." הארי הסתכל על דראקו בעיניים ונישק אותו ונהנה מכל רגע. אחרי שהארי שבר את הנשיקה,דראקו הסתכל עליו ואמר:"מי הקיטשי עכשיו?" 
בדיוק אז, מדאם רוזמרטה הגיע עם המשקאות שלהם. היא הביטה בהם מעט המומה,אבל היא הבינה מה קורה ואמרה בשקט:"אני אשאיר את שניכם לבד,מתוקים... תיהנו מהמשקאות שלכם!"
"תודה רבה מדאם רוזמרטה!" אמרו השניים. הם העריכו מאוד את זה שהיא הבינה שהם לא רוצים שמישהו שהם מכירים יראה את שניהם ביחד. אם זה יקרה,הם יצטרכו להסביר הרבה דברים.
הארי לקח לגימה ארוכה מכוס הבירצפת שלו והסתכל עמוק לתוך העיניים של דראקו. דראקו שם לב לזה תוך כדי שלגם מהכוס שלו וחייך תוך כדי כך. "מה?" הוא שאל.
"אתה פשוט כל כך יפה שאני לא יכול להוריד ממך את העיניים." אמר הארי.
דראקו צחק. "טוב, העיניים שלך הן מקסימות." הוא אמר ובהה לתוך עיני הברקת שנצצו מבעד למשקפיים של הארי. פתאום דראקו התחיל לצחקק. "מה כל כך מצחיק?" שאל הארי.
"יש לך קצף על כל השפה העליונה שלך!" הוא אמר, לא יכול להפסיק לצחוק. "אתה נראה כמו סנטה קלאוס!!!"
"סתום!" אמר הארי וצחק גם הוא.
"תן לי לתקן את זה בשבילך." אמר דראקו. הוא נישק את הארי וליקק את הקצף משפתו העליונה. הם שתו עוד מהבירצפת ונהנו כל כך,עד שלא שמו לב כמה זמן עבר. אחרי שסיימו את כוסות הבירצפת שלהם, דראקו אמר בחשש:"הארי... אני צריך לספר לך משהו..." הארי הסתכל על דראקו בדאגה.
"מה קרה?" הוא אמר. דראקו הוריד את עיניו מהארי ואמר:"זה מורכב... אני לא יכול לדבר על זה כאן. יש כאן יותר מידי אנשים." הוא התקרב אליו ולחש לו:"פגוש אותי היום בשעה שמונה בערב במרתפים,ליד פנימיות סלית׳רין. תשתמש בקולורביה כדי שלא יחשדו בך. תכסה את הצלקת,בטח לאחת הבנות יש פודרה שתוכל להשאיל. יש כיבוי אורות בתשע, אני מקווה שאף אחד לא יהיה בחדר המועדון."
"אל תדאג," לחש לו הארי בחזרה "המפה תמיד אצלי,זוכר?"
"סומך עליך. והארי..."
"מה?"
"בבקשה אל תספר לאף אחד על זה. ואל תספר לאף אחד על מה שאספר לך. זה מסוכן."
"מסוכן?"
"כן. זה יכול להביא לזה ששנינו נמות."
מוות וסכנה לא היו חדשים להארי. אבל עדיין,הוא לא ירצה למצוא את מותו רק בגלל שהוא לא יכול לסתום את הפה ולשמור סוד. או גרוע מכך,שדראקו ימצא את מותו... אם זה יקרה,הוא לא יידע מה לעשות.
"ב-בסדר..." הוא אמר בקול רועד.
דראקו הסתכל בשעון הקיר הישן שהיה תלוי על הקיר בפונדק. שש ועשרים. הם צריכים לחזור לנקודת המפגש בשש וחצי. "אנחנו צריכים לחזור."
"דראקו, מה אם מישהו שמע אותנו?" אמר הארי והסתכל לכל צדדיו.
"אף אחד לא שמע. אני בטוח." הרגיע דראקו את הארי.
דראקו שילב את ידו ביד של הארי והתחיל ללכת אל מחוץ לפונדק. כמה דקות לפני שהגיעו לנקודת האיסוף, הם תכננו שיפרידו כוחות,אבל דראקו פשוט היה חייב לתת להארי חיבוק ונשיקה אוהבת. הוא ליטף את לחיו של הארי ואמר לו:"אני אוהב אותך,לא משנה מה. תזכור את זה." הם הגיעו לנקודת המפגש וחזרו לחבריהם. "נהנית?" שאלה הרמיוני את הארי. "כן... מאוד..." אמר הארי והתחיל להסמיק. הרמיוני שמה לב לזה ואמרה:" אווווו.... מישהו מאוהב? מי ברת מזל מספיק כדי לצאת עם אדון הארי  פוטר המפורסם והידוע לכל?" הארי לא יכל אפילו להסתכל בפניה של הרמיוני. נמאס לו לשקר. נמאס לו להסתיר את זה. פשוט נמאס לו. נמאס לו שהוא צריך לבלות כל יום בנפרד מהאהוב שלו,נמאס לו שהוא וכל מי שסביבו צריך לחיות באשליה. הוא רצה לצעוק את זה בכל רחבי הוגסמיד. הוא רצה לשבור את העצמות של כל מי שלא מכבד את העובדה הזו. אבל הוא לא יכול. הוא לא כזה. הוא התעלם מהרמיוני ופשוט הלך. דראקו ראה את הבעת פניו של הארי בזווית עינו והוא רצה לרוץ אליו ולעודד אותו. אבל הוא לא יכול, בגלל שתי סיבות: האחת היא שהוא לא יכול לחשוף את עצמו,והשנייה היא שלא היה לו מספיק זמן. פרופסור מקגונגל ספרה את התלמידים ואחרי שראתה שכולם הגיעו, הם התחילו ללכת חזרה לכיוון הוגוורטס.
דראקו הרגיש את מה שהארי הרגיש. אבל הוא הרגיש את זה אפילו יותר חזק.
הוא הרגיש בטוח עם הארי,אבל שהוא היה חייב ללכת זה פשוט הרגיש... לא בסדר...
שהם הגיעו לפנימיות שלהם, הארי לקח את המחברת שלו,פתח אותה, ומצא שם את המילים:"הארי,אני יודע מה אתה מרגיש וגם לי קשה. אתה לא מבין כמה. אני אוהב אותך. היום אני אסביר לך הכל. הכל כולל הכל. אני אוהב אותך,אני מצטער שאתה צריך לפחד בגללי. הכל באשמתי. אני לא רוצה לשקר לך או להסתיר ממך דברים. זה כואב לי יותר מידי. אני לא רוצה לפגוע בך. אני רוצה שתשמח. אני פשוט מרגיש כמו הטעות הכי גדולה שקיימת. אני לא מצליח להפסיק לחשוב על זה. אני מצטער שאני מדאיג אותך,פשוט... הייתי צריך להוציא את זה. להתראות." הארי קרא את המכתב של דראקו וראה שלצד הכתב הרהוט כתמיד, התחילו להופיע גם סימנים. טיפות אדומות נראו על הדף כאילו מישהו טפטף אותן אל מעל הדף. רגע,טיפות אדומות... יכול להיות שזה... דם?
הארי התחיל להבין מה פשר המילים האלה. דראקו בסכנה. סכנה גדולה. והכי גרוע,זה שדראקו הוא זה שפוגע בעצמו. סימני הדם המשיכו להופיע על הנייר, ועם כל טיפה הארי הרגיש איך ליבו צונח ומחסיר פעימותיו. לא... הוא חולם... זה לא קורה לו... בבקשה... הוא חייב לעשות משהו. הוא מיהר לקחת את גלימות ההיעלמות שלו,את מפת הקונדסאים, ורץ מהר ככל שיכל לפנימיות סלית׳רין. אסור לו לאבד אף רגע. הוא הגיע למרתפים ופרץ לפנימיות הבנים. הוא הסיר את גלימת ההיעלמות וראה את דראקו עומד שם,ומפנה אליו את גבו. לא נראה שהוא שם לב אליו עדיין. נראה שהוא מתעסק ביד שלו בצורה מוזרה. הוא הכניס משהו לכיס. יכול להיות... לא... אין סיכוי...
הארי הסתכל על כיסו של דראקו וראה אולר, ודראקו חבש את הזרועות שלו תוך כדי שהוא נאנק מכאב. הארי הביט בו עם דמעות בעיניים תוך כדי שדראקו צעק מכאב. הארי לא יכל לראות את זה ולשבת בשקט והוא התחיל לבכות. לפתע דראקו הסתובב והופתע לראות את הארי מולו,מתייפח.