מאויבים לזוג בלתי ניתן להפרדה/דרארי

פרק 11- זמן איכות בסוף השבוע

למחרת בבוקר, דראקו התעורר בפנימייה שלו. רגע,מה השעה? הוא מאחר! הוא חייב ל...
דראקו הסתכל על לוח השנה שהיה תלוי ליד מיטתו. שבת. הוא סתם נלחץ. הוא יכול להישאר בפיג'מה ולעשות כל מה שרק ירצה. הוא הסתכל על שעון הקיר. עשר בבוקר. איך אף אחד לא ער עדיין?
נו טוב.
הוא קם מהמיטה ופסע בזהירות אל עבר הכוננית עליה הניח את השרביט שלו,נזהר לא להעיר אף אחד. הוא הצליח,אף אחד לא הניד עפעף. הוא החליט להתעתק לפנימיות של גריפינדור,הוא הרגיש ערמומי היום. הוא לקח את השרביט מהכוננית והתעתק לפנימיות של גריפינדור. הוא ידע שאם אף אחד לא התעורר בפנימיות סלית׳רין,שנשארים בחדר המועדון עד מאוחר,כך יהיה גם בפנימיות גריפינדור. ומסתבר שלדראקו הייתה אינטואיציה טובה בעניין זה,כי כשהגיע לפנימיות הבנים של גריפינדור, כולם כולל כולם היו שקועים בשינה עמוקה. דראקו פסע באיטיות אל מיטתו של הארי,שישן שנת ישרים, שערו פרוע אף יותר מבדרך כלל,הצלקת המוכרת לכל נראתה בבירור, וחיוך קטן התפשט על פניו. הוא נראה כל כך חמוד שהוא ישן,חשב לעצמו דראקו. הוא פשוט הוקסם מהארי,לכמה דקות הוא פשוט ישב שם ובהה בו. אם יש קסם בעולם הזה,זה הפנים של הארי שהוא ישן,חשב דראקו. הארי התהפך במיטתו וקווצת שיער נפלה על פניו. דראקו שלח ידו אל הארי והזיז אותה בעדינות,פן המלאך הקטן יתעורר משנתו.
הוא נשק להארי על המצח ואמר:"בוקר טוב,מלאך שלי... אני אוהב אותך" הוא פנה ללכת,אבל הוא שם לב שהארי מתחיל להראות סימני התעוררות. הוא הסתובב אליו. הארי פקח את עיניו,אך זכור לכם שלנער שחום השיער היו משקפיים, ובלעדיהם היה משול לעיוור. הוא סרק את החדר בעיניו וראה את הדמות הגבוהה שהכיר כל כך טוב. אף על פי שלא ראה את פניו,הארי זיהה מיד שזהו דראקו,על פי השיער הבלונדיני. "דראקו?" הוא אמר בקול ישנוני
דראקו ניגש אליו,התכופף ואמר:"שששש....אני כאן...הכל בסדר..."
"אתה יכול להתכרבל איתי?" שאל הארי
"ברור." אמר דראקו בקול מרגיע. הוא שכב במיטה לצידו של הארי וליטף את ראשו. הארי התענג על מגעו של דראקו וחיבק אותו. דראקו חיבק אותו בחזרה על יד אחת והמשיך ללטף את ראשו של הארי. הארי לא יכל לבקש הפתעה נעימה יותר מזו. הוא עצם את עיניו ואמר:"אני אוהב להרגיש ככה איתך."
"איך ככה?" שאל דראקו בחיוך.
"בטוח...קטן... כאילו אני הדבר שהכי יקר לך בכל העולם..." אמר הארי והתחכך מעט בדראקו.  דראקו הסתכל על הארי בעיניים. הוא צחקק ואמר:"מי אמר שזה לא נכון?" ואז,הוא משך את הארי לנשיקה מלאת אהבה,ואחריה רק חיבק אותו בשתי הידיים חזק יותר. "רוצה לעשות משהו ביחד היום?" הוא שאל את הארי. "בוא ניקח את המטאטאים ונתאמן קצת." אמר הארי. "אבל אני רוצה להישאר ככה בינתיים."
למשך עשר דקות בערך,הארי ודראקו נשארו מחובקים,הם לא אמרו כלום,רק נהנו ממגע הגוף שלהם עם גופו של השני. לבסוף הם קמו,הארי נשק לדראקו על הלחי והלך להתלבש. דראקו חיכה לו שיסיים ושניהם התעתקו לפנימיות סלית׳רין,כדי שגם דראקו יחליף מהפיג'מה שלו. אחרי שהשניים היו בגלימות הקווידיץ׳ שלהם ולקחו את המטאטאים שלהם,הם התעתקו מפנימיות סלית׳רין אל מחוץ לטירה,והלכו למגרש הקווידיץ׳. מדאם הוץ׳ תמיד הייתה בטירה, אז הם ביקשו ממנה סניץ׳ להתאמן איתו. מדאם הוץ׳ שחררה את הסניץ׳ הפצפון בעבורם והם עלו על המטאטאים שלהם וטסו מעלה לאוויר. הארי הרגיש את הרוח בשיער שלו,הוא הרגיש חופשי,כמו תמיד שהיה על המטאטא,אבל הפעם לתחושה נוספה חמימות,הוא עם דראקו וזה כל כך כיף...
הארי התמסר לתחושה הזו וכמעט נפל מהמטאטא. הוא מיד התעשת וצלל לכיוון הסניץ׳ במהירות. דראקו היה קרוב לסניץ׳,קרוב מאוד. הארי כמעט הגיע לסניץ׳ וסגר עליו את אצבעותיו אבל כשעשה זאת הרגיש יד אחרת על הסניץ׳.
"יש!" אמר דראקו "סוף סוף!" 
הארי קצת כעס על דראקו ואמר:
"לא הוגן! גרמת לי לחלום בהקיץ!"
"לחלום בהקיץ,מה?" אמר דראקו והתקרב אל הארי. "אתה לא יכול לשלוט ביצרים שלך?" הוא חייך בערמומיות.
"לא בקטע כזה!" אמר הארי וצחק.
"טוב,איך מרגיש לתפוס את הסניץ׳ סוף סוף?"
דראקו הביט בכדור הזהוב הקטנטן שבידו וליטף אותו. "הוא קריר...אבל יש לי הרגשה חמה בפנים..."
הארי חייך לדראקו. הוא הבין. אחרי מיליון פעמים שתפס את הסניץ׳,הוא כבר הספיק לשכוח כמה טוב זה הרגיש בפעם הראשונה שעשה זאת. ובעיניו של דראקו,שמעולם לא נגע בכלל בסניץ׳,ראה הארי את אותה ההתרגשות שהייתה בו אז,כילד בן 11,כשרק נחשף לעולם הקסמים,כשרק למד מה זה בכלל קווידיץ׳. הוא נזכר כמה היה מאושר אז,שידו סגרה לראשונה על הסניץ׳ המהיר כרוח,הסניץ׳ שתמיד היה כה קשה,אך בו בזמן כה מהנה לתפוס.
הם עמדו שם בשתיקה לזמן קצר, דראקו עדיין בהה בסניץ׳, מתרגש מקרירותו והברק שלו.
התחיל לרדת שלג. הארי רעד מקור. הוא אהב שלג,אבל שנא אותו כשנלווה לו קור. "ק-קר לי..." הוא אמר כששיניו נוקשות. דראקו העיף את מבטו מהסניץ׳ במהירות להסתכל על הארי. דאגה התפשטה בעיניו. הוא חיבק אותו חזק ולפתע הרים אותו. הארי הופתע אבל הוא אהב את ההרגשה הזאת. הוא פשוט נרגע בזמן שדראקו סחב אותו לחדר המועדון החמים של סלית׳רין. הוא הביא לו שמיכה והתכסה בה מכורבל יחד איתו. הארי שמח שיש לו בן אדם כמו דראקו. הוא היה מאושר. לשבת ככה מול האח הבוערת, כל כך קרוב אליו,רק שניהם,לבד... כל זה נראה עד עכשיו כמו חלום רחוק,ואפילו עכשיו,זה הרגיש כמו סוג של הזיה. אבל אפילו אם זו הזיה או חלום,הוא לא רוצה להתעורר. הארי הניח את הראש שלו על הכתף של דראקו,שליטף אותו בעדינות עם חיוך מרוח על פניו. "אתה כל כך חמוד... אני אוהב אותך כל כך יפה שלי..." הוא ליטף את הלחי של הארי ובהה בעיניים שלו. הוא נאבד בתוכן. בתוך הקסם של עיניו הירוקות כברקת. הוא מאוהב בילד הזה, שהעיניים האלה שייכות לו. מאוהב בו עד כלות נשמתו ומותו. הוא נישק אותו בעדינות. הארי משך את פניו של דראקו אליו והמשיך לנשק אותו עם כל האהבה שיש לו לתת. הם הרפו מהנשיקה עם חיוך ענק. דראקו קם להביא לשניהם שוקו חם,וישב לצידו של הארי. הארי לגם לגימה מהשוקו החם. הוא מעולם לא טעם שוקו טעים יותר. הוא הרגיש חם ומתוק בדיוק במידה הנכונה. על שוקו כזה,הוא היה יכול לחלום שהיה אצל הדרסלים, שלעיתים נדירות נתנו לו בכלל לאכול. "מה שמת בדבר הזה?" הוא שאל את דראקו בהתפעלות. דראקו סיים ללגום מהספל שלו ואמר:"שוקולד מומס,חלב,שמנת,קצת וניל וטיפה קינמון." דראקו הסתכל על הארי עמוק בעיניים וחייך. "אני שמח שאהבת את זה. תמיד בישלתי,מאז שהייתי קטן. אימא שלי לימדה אותי. אבא היה תמיד עסוק וקר אליי,הוא אף פעם לא היה מרוצה ממני..." בעיניו של דראקו ניכר עצב. "אימא הייתה קצת יותר בבית,אבל בגלל אבא שלי לרוב אני הכנתי לעצמי ארוחות... עם הזמן למדתי מה לשים עם מה,יש שילובים מפתיעים מאוד! בחורף ההורים פחות בבית,אז תמיד הייתי מכין את זה לעצמי. עם הזמן שיפרתי ושיניתי,עד שהגעתי למה שאתה שותה כרגע." הארי הסתכל על דראקו וריחם עליו. גם הוא,בתור ילד קטן,נאלץ לבשל לעצמו. לא היה לו אף אחד שייתן לו חיבוק. הוא הבין למה דראקו כל כך חשוב לו. הוא מעולם לא חשב שהם כל כך דומים. דומים,וגם שונים מאוד באותו זמן. דראקו ראה שהארי שקוע במחשבות. הוא חיבק אותו ואמר:"אל תדאג לי,אני בסדר. למדתי לחיות ככה. כל מה שקרה כל השנים,זה כי היה לי כל כך קשה.
לא היה לי אף אחד,ולמדתי לסגור את עצמי מהעולם. אבל לאחרונה למדתי שאם סוגרים את עצמך מהעולם,אתה לא רואה את הנוף היפה דרך החלונות..." הוא הסתכל על הארי. "אתה הנוף הכי יפה שלי. אני אעשה הכל כדי שתהיה שמח." הוא בהה בו ואז הסתכל במבט נחוש. "ואתה יודע מה? הגיע הזמן שאני גם אספר להורים שלי."