מאויבים לזוג בלתי ניתן להפרדה/דרארי

פרק רביעי-מה שקורה בפנימיית סלית'רין,נשאר בפנימיית סלית'רין

"מה אתה עושה כאן?" אמר דראקו

"נראה לך שאני הולך לשבת שני שיעורים בכיתה של פרופסור אמברידג' ולסבול? לא תודה. מעדיף להיות איתך." אמר הארי

"אז אתה מבריז." אמר דראקו

"אף אחד לא יודע על זה,נסיך סלית'רין." אמר הארי וליטף את ראשו של דראקו בעדינות. "שזה לא ידאיג אותך."

"אבל,איך נכנסת לפה בלי שיראו אותך?" שאל דראקו

הארי שלף את גלימת ההיעלמות ואת מפת הקונדסאים. 

"שכחת שיש לי את המתוקים האלה? קשה לתפוס מישהו שאתה לא יכול לראות. וגם,אני יכול לראות מי בא לכיווני. פשוט." אמר הארי

"יש לך ראש קטן וערמומי ,הלא כן,אריה פרא?" אמר דראקו ובילגן את שערו של הארי. "אני עדיין מופתע שאתה לא בסלית'רין."

הארי שלף את שרביטו מהגלימה שלו ואמר:"רוצה שנעשה קצת כיף,נסיך? הפעם שתהיה מודע לזה שזה אמיתי?"

"בכיף,אריה שלי." אמר דראקו "אבל מה אתה הולך לעשות עם השרביט?"

" לופוס אאוריס!" אמר הארי וכיוון את שרביטו לעבר ראשו של דראקו.  לרגע נבהל דראקו וחשב שהארי הולך להטיל עליו קללה,אבל שדראקו פתח את עיניו שנסגרו מרוב פחד ומישש את ראשו קלות, הוא גילה שהוא קיבל זוג  אוזני זאב פרוותיות. "תוריד את המכנס..." אמר הארי. "זה לא מוקדם מדי?" אמר דראקו

"רק ככה תוכל לראות את ההפתעה....." אמר הארי

דראקו הוריד את המכנס והסתכל לכיוון אחוריו. הוא הופתע לגלות שיש לו זנב. זנב בלונדיני רך ויפהפה. 

"זה לחש מאוד...מעניין..." אמר דראקו "אבל מה בדיוק אתה הולך לעשות...?"

 דראקו לא הספיק לסיים את המשפט כי הארי החל למשש את אוזני הזאב  החדשות, הרכות והפרוותיות שלו.

דראקו הרגיש תחושת סיפוק, הוא כל כך נהנה ממגע האצבעות העדין של הארי, שליטף אותו והרגיע אותו. 

"אתה נהנה מזה?" שאל הארי בחיוך אוהב.

"כ-כן...הארי..." אמר דראקו 

לפתע, הארי סובב את ראשו של דראקו ולחש אל תוך אוזנו:"תסתובב."

"מה?ל-למה?"

"חשבתי שרצית ליהנות. אתה לא רוצה לראות מה אני מסוגל לגרום לך להרגיש?" אמר הארי בחיוך ערמומי.

דראקו נענה לבקשתו של הארי והסתובב לשכב על הבטן. הארי אחז בזנב הזאב של דראקו ואמר:"מוכן?"

דראקו צחקק ואמר: "תמיד מוכן."

הארי החל למשש, לקפל וללטף את זנב הזאב של דראקו. דראקו החל לגנוח בהנאה.

"ה-הארי..."

הארי הסתכל עליו תוך כדי שהמשיך למשש את זנבו של דראקו.

"מ-מהר יותר..."

הארי החל למשש את זנבו של דראקו במהירות 

"הארי... אה...."

הארי רק הגביר והגביר מהירות. דראקו גנח והסמיק כמו עגבניה.

"מממ...הארי.... זה היה כל כך טוב..."

"עכשיו תורך נסיך סלית'רין..."

דראקו התכופף והארי הכניס את איברו לחור הישבן של דראקו.

"הארי...זה יותר מדי..."

"בסדר." הארי הוציא את איברו מחור הישבן של דראקו. "בוא נדבר במקום זה."

"טוב..."  דראקו הארי התלבשו מחדש והתיישבו על מיטת האפריון הירוקה. הארי נראה מודאג ומהוסס,ולבסוף הוא פצה את פיו ושבר את השתיקה.

"דראקו... אני באמת חושב שלא כדאי שנעשה את זה יותר... לא עד שנגיע לבגרות... זה קצת...טוב..."

"קצת מה?"

"קצת מסוכן. בכל שנייה יכול לבוא לכאן מישהו כמו בלייז או פאנסי...או אפילו סנייפ! בוא נסכים שמעכשיו זה רק נשיקות."

"בסדר,אריה שלי."דראקו נשק להארי על הלחי. "אני כל כך אוהב אותך... זה פשוט חזק ממני..."

"אני יודע." אמר הארי. "אני גם אוהב אותך,ולא היה לי קל להשלים עם העובדה הזאת."

"מה זאת אומרת?"

"אתה יודע,כל העניין הזה... בהתחלה נראה לי הזוי... להתאהב בך... אבל עכשיו אני מבין שאי אפשר לעצור אהבה."

"יפה אמרת,אריה קטן שלי." אמר דראקו ושיחק בשיערו הפרוע של הארי.  "תקשיב יש לי רעיון למשהו כיפי."

הארי הסתכל על דראקו במבט עצבני מעט. " זה לא מה שאתה חושב עליו!!! מחר יוצאים להוגסמיד,אז אולי נלך לשתות בירצפת?"

"אתה יודע כמה אני אוהב בירצפת!!!" אמר הארי,חש כבר את  המשקה החם יורד בגרונו,וטועם את טעמו המזכיר קרמל. "אני בפנים!"

"מסתבר שלא רק סלית'רינים אוהבים בירצפת." אמר דראקו 

"מסתבר שלא רק גריפינדורים אוהבים בירצפת." אמר הארי

"טוב, בירצפת כולם אוהבים. אחר כך נלך לדובשנריה,לקנות כמה צפרדעי שוקולד,עטי סוכר."

"נשמע רעיון מעולה. ואחרי שנחזור,נלך למגרש הקווידיץ',להתאמן קצת עם המטאטאים. אולי אני אוכל ללמד אותך לתפוס סניץ' כמו שצריך!" גיחך הארי.

"שתוק!" אמר דראקו וצחק "אני עסוק כל המשחק בלהסתכל עליך!"

הארי התפרץ בצחוק גדול למשמע הדברים. זו הייתה המחמאה הכי נחמדה ששמע בחיו. 

"טוב אני חייב לזוז. רון והרמיוני בטח משתגעים מהמחשבה איפה לעזאזל אני יכול להיות. אני אראה אותך מחר,נסיכי." הוא נשק לו נשיקה קצרצרה על השפתיים,עטה את גלימת ההיעלמות והתחיל לצאת מפנימיית סלית'רין. לאחר הליכה ארוכה וטיפוס בגרם הארוך של המדרגות הלולייניות במגדל גריפינדור.