חיים בסרט המשך

פפארצי

נ.מ אנבת׳
אנבת׳ פתחה את דלת ביתה כשהיא לבושה- ליתר ביטחון- בסווטשרט וג׳ינס, שלא יהיה חומר ריכולים. ברגע שפתחה את הדלת חמישה אנשים הפנו אליה את ראשם, שניים מהם הרימו גם מצלמה.
״סליחה, מה קורה פה?״
״אנחנו, אה, מנסים ליישב עניין קטן״ אמר איש עם שפם עבה.
״ולמה זה קורה בכניסה לבית שלי?״
איש אחר, במדי שוטר פנה אל אנבת׳: ״תראי, הלן, שני הבחורים האלו,״ הוא הצביע על האנשים עם המצלמה ״הם צלמי פפרצי ידועים לשמצה, את ודאי מכירה אותם. דייב וג׳ורדן סמית׳.״
אנבת׳ הנהנה בהיסוס.
״הם ניסו לפרוץ לבית שלך בכדי לצלם תמונות שלא כחוק״ המשיך גבר נמוך אחר, גם הוא במדי שוטר. ״הוא״ השוטר הצביע על האיש עם השפם ״המפעיל שלהם.״
״אני סך הכל נותן חסות-״ התחיל למחות המפעיל, אך השתתק למבטים חמורי סבר שנעץ בו עכשיו השוטר השני.
״ויליאם ואני כבר עוקבים אחריהם המון זמן״ אמר השוטר הראשון. ״וסוף סוף הצלחנו לתפוס אותם. לפי מעקבנו, אמור להיות להם עוד שותף חדש, אך איננו יודעים היכן הוא עכשיו.״
״אני חושבת שפגשתי אותו לפני כמה דקות, הוא ניסה להתגנב דרך חלון המטבח״ אמרה אנבת׳.
״אם כך, כדאי שתלכי איתנו מיד לתחנת המשטרה״ אמר ויליאם.
״לא תודה״ אמרה אנבת׳, ״אני במילא בקושי זוכרת איך הוא נראה״.
״ועדיין, כל פרט חשוב״ אמר השוטר הראשון שאנבת׳ עוד לא ידעה איך קוראים לו.
״לא, בזה סיימנו את הדיון״ אמרה אנבת׳ ביותר תקיפות והוסיפה ״תודה על העירנות״ לפני שהסתובבה ונכנסה לביתה. היא צפתה מהחלון איך שני השוטרים גוררים את הצלמים והמפעיל לניידת, ונוסעים משם, עם שתי לימוזינות מאחוריהם.
״אין יום אחד של נחת׳׳ נאנחה אנבת והלכה למטבח להכין לעצמה קפה.