חיים בסרט המשך

הפתעה! מפלצת!

אנשימס! מה קורה? חזרתי!
אז אחרי די הרבה זמן, וגם מחשבות על להקפיא את הספר, החלטתי להוציא פרק עכשיו. תהנו!

נ.מ פייפר
הלילה עבר בשלווה, ובשמונה בבוקר כולם כבר עמדו מוכנים, ארוזים, וערים. כמעט.
״טוב, בואו״ פייפר קשרה את השרוכים שלה ונעמדה. הם התחילו ללכת לכיוון הגדר.
״מה עכשיו?״ פייפר שאלה ונשאה עיניה אל הגדר.
״מטפסים?״ הציעה דיינה.
״יאללה״ ג׳ייסון מצא אחיזה לרגל ומשך את עצמו למעלה.
ג׳ייסון טיפס וקפץ לעברה השני של הגדר. ״טה דה!״ הוא הסתובב וקד.
פייפר גיחכה וטיפסה אחריו, אבל לא קפצה מהגדר אלא ירדה ממנה כמו אנשים נורמליים.
אחד אחרי השני השאר טיפסו בעקבותיהם, והשיירה הסתיימה בהייזל שקפצה למטה בעזרת ידו של פרנק. היא ניקתה אבק ממכנסיה ונעמדה.
״ועכשיו לאן?״
״אני מהמרת על לב היער״ אנבת׳ בחנה את הסביבה.
״בסדר, אבל איפה זה? ימינה? שמאלה?״ ליאו שאל
״בואו נלך ישר״ אנבת׳ אמרה. כל החבורה משכה בכתפיה והלכה בעקבות אנבת׳ ישר.

הם הלכו כשעה וחצי, מתקדמים לתוך היער שנהיה סבוך מרגע לרגע.
בשלב כלשהו הם שמעו נהמה.
החצויים הסתכלו מסביב בחשדנות, והמראה לא איחר להגיע: מפלצת ענקית עם זנב ועור ירוק ניסתה לתת ביס בפרסי.
״היי!״ הוא חמק הצידה. דיינה צרחה.
פייפר תפסה את דיינה וצללה איתה מאחורי סלע.
״תישארי פה, הכל יהיה בסדר״ דיינה הנהנה, מבועתת, ופייפר זינקה מאחורי הסלע והצטרפה לקרב.

(שכחתי לציין- עדיין יש להם את הנשקים שלהם. חגורת הכלים של ליאו לא קסומה כרגע)

כעבור עשרים דקות הם הצליחו להביס את המפלצת. שבעתם ביחד. והיא לא היתה כזאת קשה להבסה. הם פשוט לא היו בכושר.
אה, ובינתיים כל העשרים דקות דיינה ישבה מאחורי הסלע, מכווצת לתוך עצמה ולא העזה להסתכל מעבר לסלע.
״דיינה״ פייפר קפצה מעל הסלע ונחתה לצד דיינה. דיינה הרימה את ראשה.
״את בסדר?״
״נ-נראה לי...״ היא גמגמה
״הכל בסדר. המפלצת מתה, כולם שלמים ובריאים״ היא הרגיעה אותה.
״כן?״ היא אמרה בטון לא בטוח ונעצה מבט בשריטה הארוכה (והקצת מדממת) שנמתחה על כל אמתה של פייפר.
״במונחים של חצויים זה לא נחשב. אני בסדר, באמת. בואי״ פייפר עזרה לדיינה לקום והן הצטרפו לשאר החבורה. לא יותר משריטה או חבולה לכל אחד, הם יצאו בזול.
אחרי שדיינה התעקשה שיטפלו בעצמם קצת וישימו פלסטרים ומשחות על הפצעים הם המשיכו בדרכם.

״אנבת?״ פרסי שאל, כשראה שאנבת׳ ממש שקועה במחשבות.
״אנבת׳״ הוא אמר עוד פעם.
״אנבת׳!״
״אה, מה?״
״על מה את חושבת?״
״אני... אני מנסה להבין איך המפלצת הגיעה לפה״
״מה זאת אומרת?״ פרסי לא הבין
״נכון! הרי הרמס אמר שאין בעולם הזה חצויים ואלים, והכוחות שלנו לא עובדים״ פרנק קלט
״נכון...״ פרסי הבין.
״אז.. לא יודעת, הם כנראה החזירו רק את המפלצות...״ אנבת׳ ניתחה.
״אוקיי, זה מזל ממש מחורבן״ ליאו אמר
הם המשיכו ללכת בהרהורים, ואז שמעו רשרוש ענפים מסביבם.
״נו באמת, עוד אחת?״ פרסי התלונן.
״אם המפלצות פה אז זה לא אמור להיות שונה מהעולם האמיתי״ אנבת׳ אמרה.
ג׳ייסון הסתכל למעלה. ״ הם עוד לא תקפו. אני חושב שהם לא יודעים בדיוק איפה אנחנו... אולי כדאי למהר כל עוד הם לא שמו לב אלינו״ הוא העביר את מבטו בין העצים.
הם זירזו את צעדיהם והגיעו לאיזור אחר. פכפוך מים נשמע ומולם התפרשו סלעים בצפיפות.
פרסי עלה ראשון על סלע, וקפץ ממנו לאחר. הוא הסתובב לאחור, ״אתם מתכוונים לבוא היום?״.
החבורה התעוררה והם טיפסו בעקבותיו.
ליאו נאנק כשקפץ מעל אבן, ״אני מתחיל להיות זקן מדי בשביל זה״.
אנבת׳ גלגלה עיניה ״לך אין זכות לדבר. אני בזה מגיל 7״.
״אההה!״ שיחתם נקטעה במפתיע כאשר דיינה מעדה ונפלה על האבנים.
פרנק והייזל שהיו הכי קרובים מיהרו אליה. ״את בסדר?״.
דיינה נענעה בפרק ידה והעוותה את פניה קלות. ״סביר״.

בסופו של דבר הם הגיעו למקור המים: נחל קטן בעומק הקרסול וברוחב חצי מטר.
״תמלאו בקבוקים״ פייפר הוציאה את שני הבקבוקים שלה, שבינתיים הספיקו להיגמר, ומילאה אותם בזרם הקר.
הייזל רכנה ושטפה את פניה, ״אוי זה נעים״.
החבורה התיישבה על האבנים לעשר דקות, לנוח.
״שנמשיך?״
״נמשיך״.

אני מקווה שנהניתם מהפרק, השקעתי בו, ואם שמתם לב גם עשיתי את הפרקים יותר ארוכים, כמעט פי 2. הפרק הזה למשל, יותר מ600 מילים.
אז אשמח בבקשה אם תצביעו ותגיבו!