חיים בסרט המשך

שיחת היכרות בשתיים בלילה

אין לי למה לתאר את כל המסע שלהם אז אני עוברת ללילה באותו יום——

נ.מ אנבת׳
״זה נראה לי כמו מקום טוב לישון״ אנבת׳ סקרה קרחת יער קטנה.
״כן?״
״טוב יאללה״ החבורה פרקה תיקים והוציאה שקי שינה.
צריך שמירה עם כל המפלצות פה״ הייזל אמרה.
״אני יכולה לשמור ראשונה״ אנבת׳ התנדבה. ״גם אני״ פרסי אמר.
״טוב, אז... נשמור בזוגות, כל זוג ישמור שעתיים״
הם ארגנו את המחנה שלהם כך שבאמצע היתה מחצלת השומרים, ומסביב סודרו במעגל שקי השינה.
פרסי ואנבת׳ ישבו על המחצלת בשקט, לא הפריעו להירדם, עד שהקולות השתתקו וכולם נרדמו.
״תגידי,״ פרסי אמר לאנבת׳ ״את חושבת שבאמת נמצא משהו פה ביער? שאנחנו בדרך הנכונה?״ אנבת׳ התגלגלה בשכיבה על צידה, והשעינה את ראשה על ידה, כך שפניה היו לפרסי. ״לא״ היא אמרה.
״לא?״ שאל פרסי בהפתעה.
״אני צוחקת״ אנבת׳ נאנחה. ״אני פשוט לא יודעת. מצד אחד, זה מרגיש כאילו אנחנו כן בכיוון הנכון. יש פה מפלצות, מה שאומר שכנראה שהקסם היווני לא נעלם לגמרי מהעולם הזה.... אבל הרמס אמר ״שחקו את המשחק״. כל מה שקורה פה הוא בידור בשביל האלים. ושוב, בפעם המיליון בחיינו, אנחנו רק שחקנים. חיילים קטנים של האלים. הם שולטים בכל מה שקורה בעולם הזה. לא עשינו מה שהם התכוונו אליו. אולי באמת יש פה ביער איזה מעבר לעולם שלנו, אבל אם האלים לא ירצו... כנראה שהוא פשוט לא יהיה שם.״ היא נשכבה על גבה בתחושת יאוש. פרסי נשכב לידה, צמוד, החזיק את ידה, וככה הם העבירו שעתיים, בלי הרבה דיבורים, פשוט לנוח אחד ליד השנייה.

״עברו כבר שעתיים?״ שאל פרסי, שהתחיל להיות עייף.
״לא יודעת״ אנבת׳ קמה והשתופפה ליד דיינה. אנבת׳ הרימה את ידה של דיינה בזהירות והסתכלה על השעון שעליה.
היא הנהנה.
״מי הזוג הבא?״
״נראה לי הייזל ודיינה״
״טוב, אני אעיר את הייזל, תעירי את דיינה״ פרסי ניגש בצעדים שקטים להייזל ואנבת׳ ניערה בעדינות את דיינה.
״דיינה, קומי״ אנבת׳ לחשה. דיינה מלמלה משהו לא ברור והסתובבה לצד השני.
״דיינה, תורך לשמור״ אמרה.
דיינה פתחה את עיניה ונראתה כאילו הרגע קלטה משהו.
״אה נכון... אני פשוט לא רגילה לקום באמצע הלילה״ היא גנחה וקמה בגישום משק השינה שלה, וצנחה ליד הייזל על המחצלת.
אנבת׳ גיששה את דרכה לשק השינה שלה וצנחה לשינה- עם סיוטים, כמובן.

נ.מ הייזל
דיינה התיישבה בסרבול ליד הייזל ונאנחה.
״היי״ מלמלה הייזל.
״מממ״ ענתה דיינה והשעינה את ראשה על ברכיה.
״הי, אנחנו לא צריכות לישון עכשיו״ הייזל דחפה קלות את דיינה בצד גופה.
״את זה תגידי לעיניים שלי״ אמרה דיינה בקול ישנוני. לבסוף אחרי דקות ארוכות כולם נרדמו ודיינה התעוררה סופית. ואז נוצרה שתיקה מביכה. ממש מביכה.
״את יודעת, אנחנו לא ממש יודעים עליך דברים״ אמרה הייזל לבסוף.
״מה זאת אומרת?״ שאלה דיינה.
״לא ממש סיפרת לנו על עצמך. נגיד... כמה אחים יש לך?״
״אה. יש לי אחות אחת קטנה ואח אחד שגדול ממני בשנתיים״
הייזל הנהנה. ״ו... איך קוראים לאמא שלך?״
״מריאן״
״ואבא שלך?״
״ההורים שלי גרושים, אז לא ראיתי אותו כבר איזה שנה... קוראים לו וויליאם״ היא אמרה באנחה. ״וההורים שלך?״
״טוב, לאבא שלי קוראים פלוטו, זה את יודעת. לאמא שלי קראו מארי.״

‏״ו... איזו מוזיקה את שומעת?״ שאלה הייזל כדי לשנות נושא. ‏
‏״קיי-פופ״
״מה-פופ?״
״קיי-פופ״
״שזה...?״
״פופ קוריאני״ הסבירה דיינה.
״אוקיי״ אמרה הייזל, למרות שלא בדיוק ידעה מה זה פופ קוריאני.
‏״ומה את שומעת?״
״ קלאסיקות משנות ה-40 ״ הודתה הייזל במבוכה.
״הטעם שלך״ דיינה משכה בכתפיה.

״את קוראת ספרים?״ הייזל התעניינה.
״לא ממש תולעת ספרים, אבל כן, קוראת.״
״מה את קוראת?״
״פנטזיה כזה... ועוד כל מיני. ומה את?״
״יותר רומנטיקה כזה, וקלאסיקות. הספר האהוב עלי הוא משנות החמישים, קראתי אותו כבר עכשיו, כי הוא יצא אחרי שמתתי.״
״איך קוראים לו?״ דיינה שאלה
״הלילות שבספרד״ ענתה הייזל.
״גם אני קראתי אותו!״ התלהבה דיינה. ״סבתא שלי הכריחה אותי, יותר נכון, אבל התברר שזה ספר לא רע״
״מגניב! מי הדמות האהובה עליך?״
״ג׳וליאן״
״שלי לוסיל. חבל שהם נפרדו, הם היו זוג טוב״ אמרה הייזל.
״גם אני בהתחלה אהבתי אותם, אבל ג׳וליאן ורבּקה יותר מתאימים.״
״לדעתי ג׳וליאן ולוסיל יותר מתאימים״ הייזל התעקשה.
״היית מתה-״ התחילה דיינה לומר, ואז הבינה את האירוניה. הייזל גיחכה. ״בכל מקרה, אני בדרך כלל לא בעד אבא שמפריד זוגות אבל הפעם ההחלטה היתה נכונה. תחשבי, אם הם היו נשארים ביחד ג׳וליאן היה נכנס לכלא״ הסבירה דיינה.
״לא מונע מהם להיות זוג חמוד״ משכה הייזל בכתפיה.

דיינה והייזל המשיכו לדבר, ולהכיר. הסתבר שהאוכל האהוב על דיינה הוא לזניה (טופי ובננות מיד אחר כך) והיא ממש מפחדת מליצנים. יש לה עצם חלופית בקמיצה השמאלית שלה מאז שהיתה בת עשר (את התיאור איך זה קרה נחסוך מכם) והצבע האהוב עליה הוא ירוק (הייזל הסכימה).

שעות אחר כך, מוקדם בבוקר, הייזל ישבה חצי-ישנה על שק השינה שלה ואצבעותיה שיחקו באדמה. לפתע, עלו 3 אבני חן על פני הקרקע. הייזל פלטה קריאת הפתעה ומשכה את ידה, והאבנים שקעו.
המומה כולה, הייזל קירבה שוב את ידה לאדמה ושישה גושים של אבנים יקרות ומתכות עלו אל פני האדמה והסתדרו בצורת חיוך.
״חבר׳ה?״ היא קראה בהיסוס ״אתם... אתם צריכים לראות את זה.״

לא שכחתי אתכם! כמובטח, פרק עד סוף ספטמבר. הייתי צריכה את הפרק הזה על דיינה, כי היא דמות חשובה. ידעתם עליה עוד פחות ממני, ואני לא ידעתי כלום.
סידרתי לעצמי את העלילה ועשיתי סינון, ואני מקווה שהכתיבה תלך עכשיו יותר חלק.

בייייייייי!