חיים בסרט המשך

היינו מסתדרים גם בלי הפגישה הזאת, תודה

נ.מ אנבת׳
אנבת׳ ופרסי רבו. כלומר, בסצנה, לא באמת.
זה מה שהיה חסר להם עכשיו, לריב באמת, עם כל הבלאגן הזה.
אנבת׳ היתה צריכה לכעוס על פרסי שהוא מזגזג בינה לבין הייזל לבין ליאו, ורק מהמחשבה על זה היא כמעט הקיאה.
פרסי היה צריך להכחיש, ולהתגונן בתירוצים כל כך מטומטמים שאפילו פרסי עצמו לא היה מסוגל להמציא.
היא אמרה שהיא מאוהבת גם בו וגם בג׳ייסון, והיא צריכה לדעת אם הוא אוהב אותה, כי לה לא אכפת עם מי להיות (עד כמה שטחית לעזאזל אפשר להיות?!)
ופרסי לא ידע לענות אז הוא ברח.
זה היה מצב כל כך מנותק מהחיים שהיא כמעט פרצה בצחוק.

הם סיימו על הקשקש.
ולא היה לה זמן להחליף את הבגדים שלה.
וזה היה אשכרה לא נוח.
חליפה וחצאית צמודה- הדבר האחרון שאפשר לעשות עם זה זה לרוץ.

ואם נחזור להווה- הם המשיכו לרוץ. אחרי כמה מאות מטרים הם עצרו בהתנשפויות והתיישבו על אדמת היער לנוח.
אנבת׳ נשענה על פרסי.
פרסי נאנח. ״שנים לא חיבקתי אותך״ אמר, ושילב את אצבעותיו באצבעותיה.
פרסי לא היה היחיד שהוקל לו מזה שהם לא צריכים להתנהג כאילו הם שונאים אחד את השני. כל השאר הבינו גם הם שכבר לא מסתכלים עליהם, והם לא צריכים לעשות הצגות ולהעמיד פנים- הם פשוט יכולים להיות עצמם;
הייזל נישקה את פרנק, ופייפר וג׳ייסון התחבקו.
בזמן כל הקטע הרומנטי-קיטשי להחריד, ליאו שיחק עם האדמה בעצבנות ומלמל ״כולכם רומנטיים מדי״,
ואילו דיינה התחילה לצחקק.
״מה?״ הם שאלו בבילבול.
היא לא ענתה להם.
״נו מה?!״ הם תבעו לדעת עוד פעם.
לבסוף דיינה הצליחה להחניק את התקף הצחקוקים שלה, אבל עדיין חייכה כמו משוגעת. ״כולכם פשוט כל כך חמודים ביחד!״
ליאו גיחך.

אחרי שכולם נרגעו, הם הגיעו למסקנה שאם ישבו כך הם בחיים לא ישיגו את המטרה שלהם.
״טוב, קדימה. יש לנו הרבה עבודה.״ פרנק קם בחיוך והבריש את מכנסיו.
אנבת׳ קמה גם היא והסתכלה מסביב.
״חכו לי רגע״ היא אמרה וחמקה מאחורי סלע גדול לא רחוק.
היא החליפה בגדים לבגדים מהבית- ג׳ינס, וחולצה ורודה עם הכיתוב ״fasion״ ולבבות מסביב.
לאחר כמה דקות היא הגיחה והלכה לעברם, תוך שהיא דוחפת זוג גרביונים לתוך התיק.
״יקוללו הגרביונים״ היא רטנה. ״יש בדבר הזה יותר חורים מבד״.
אנבת׳ הרימה מבט. כל החבורה ניסתה בקושי להחניק צחוקים. ״החולצה״, היא הבינה.
בסוף הם נכנעו והתפקעו מצחוק.
״לא ידעתי שזה הסגנון שלך״ פרנק צחק.
״טוב, גם אני לא״ היא לא הצליחה להסתיר חיוך.
הם התחילו ללכת, ודיברו ודיברו ודיברו.
הם בדיוק ניסו להחליט מה יותר טוב- ספר או סרט, (אנבת׳ והייזל בעד ספרים, וכל שאר האנשים שלא מבינים מהחיים שלהם בעד סרטים)
כשפייפר הבחינה באדם שהולך לקראתם.
הוא היה בשנות הארבעים לחייו, לבוש במכנסי מטיילים וחולצה בצבע ירוק, עם קיטבג על הגב וכובע טמבל.
״אין לי מושג מי זה אבל אולי כדאי שהוא לא יזהה אותנו״ פרסי אמר.
הם התחילו לסטות מהדרך ולפנות אבל אז האיש קרא: ״הי!״
בלית ברירה הם הסתובבו חזרה עם חיוכים מאולצים על פניהם.
״אוליבר!״ הוא הגיע לקראתם בשמחה והנחית לפרנק צ׳פחה על הכתף.
״מה קורה?״  הוא שאל בחיוך, כאילו הם מכירים כבר שנים על גבי שנים.
״ב-בסדר״ פרנק גמגם בבלבול.
״מה, כבר צבעתם את הקירות במטבח? תמיד חלמתם שיהיו לכם קירות כתומים.״ הוא הצביע על פרנק ועל אנבת׳.
היא הופתעה לרגע, אבל התעשתה במהירות. ״לא, אנחנו... התגרשנו״
הוא נראה מאוכזב. ״אוי! אז איפה גרת?״ הוא שאל את פרנק.
״יש לנו שני בתים... מסתבר״
״חבל, היית בא לגור אצלי, הייתי עוזר לך להתגבר על המשבר. יש לי ניסיון, אתה יודע״ הוא קרץ.
פרנק נראה מזועזע.
״מה אתם עושים פה בכלל, כולכם?״ הוא קימט את מצחו.
״אנחנו... מצלמים פה, לא רחוק״ דיינה אמרה.
״רגע... מי את? את כולם אני מכיר, אותך לא ראיתי...״ הוא שאל בתהייה.
דיינה נראתה אבודה לרגע. ״היא עוזרת הבמאי החדשה״ פייפר נחלצה לעזרה.
״נעים להכיר אותך, גברת...?״
״סקלאן״ דיינה השלימה. ״ואתה, מר?״
״הארט, אבל אתם יכולים לקרוא לי ברני״ הוא חייך חיוך חם, ״אני מנהל את ״ברני חומרי ניקוי אסלות״, ומטייל בזמני הפנוי״ הוא צחק.
״אה, באמת? התרסיס החדש שלכם בריח תפוזים- משגע״ דיינה הנהנה בהערכה. ברני חייך.
״אני אוכל לגנוב מכם את אוליבר לרגע?״ ברני שאל.
״האמת היא שאנחנו ממהרים ל-״ פרסי התחיל להגיד אבל ברני כבר תפס בכתפיו של פרנק הוליך אותו הצידה.
פרנק הסתכל אחורה בבקשת עזרה. ״מי זה?״ היא אמר בלי קול.

פייפר הוציאה את הטלפון שלה.
״ברני ג׳ייקוב הארט, מנהל חברת ״ברני חומרי ניקוי אסלות״, דודו של השחקן המפורסם אוליבר הארט.
״מכיר אותו מילדות״ כך הוא טוען בראיון איתו ועם אחותו- אמו של אוליבר הארט. גרוש פעמיים, כרגע במערכת יחסים עם
דליה האנדרשטרופל. מנהל ואיש עסקים, אך הרפתקן ומטייל חובב בזמנו הפנוי, על אף הפציעה הקשה בברך שמאל לפני חצי שנה, שבגללה היה מרותק למיטה לחודשיים״
היא קראה במהירות מצג הטלפון.
אנבת׳ התאמצה לחשוב. ״טוב... אנחנו יודעים את זה, אבל פרנק לא״ היא היטתה את ראשה.
״צריך להעביר לו את זה איכשהו״ דיינה אמרה.
״כן, אבל איך?״ פרסי שאל.
הייזל הרימה את ראשה.
״יש לי רעיון.״

סוף סוף סיימתי לעזאזל את הפרק הזה. 777 מילים.
תעריכו, או שאני אתן לכם את המפה כדי להגיע לעזאזל. (דרך יצירתית שלי לומר ״לכו לעזאזל״).
עד הפעם הבאה, נראה לי