שירים

חומת הזכוכית

לרוב אני לא אני
לרוב אני לא עצמי
לרוב אני לא בעדי
לרוב אני לא אוהבת להיות אני

אני כבר לא יודעת מי אני
מתחת לכל אותם שכבות
מי האדם ששם מסתתר?
זאת השאלה שאני שואלת את עצמי

אבל עצמי לא עונה
היא פשוט לא מוכנה
כי היא פוחדת מהאמת
מהאמת שמאיימת לצאת

העצב שזולג מבעד לאותם חומות הזכוכית
מביא איתו שלל רגשות ותהום חסרת תחתית
ואני חוששת לצעוד וליפול פנימה
אז אני מכניסה את עצמי למין תרדמה
ובאותו הזמן שאני ישנה
עולה על פני השטח אישיות מדהימה
היא שמחה, חברותית ונחמדה
היא אוהבת את החיים וגם חברה
באמת יופי של בן אדם

אבל עדיין קיימת הבעיה
אני האמיתית עדיין בתרדמה
ואם תנסו להעמיק ולהקשיב
להבונן בשקט מבלי להרעיש
תשמעו את הדמות שמאחורי חומת הזכוכית
היא בוכה, זעה בחוסר רוגע בשנתה
ואין מי שיוכל לתת לה יד לעזרה

לכן אני נשארת לא עצמי
לכן אני נשארת מי שלא אני
לכן אני נותנת להכול לכאוב
כל עוד הכול נשאר מאחורי החומות