למה כל צעד קדימה
מגלה את השניים שמאחור?
האפלה אינה מתפוגגת
כאשר ידי אותה מגששת
רק מראה כמה אותי היא אופפת
ישנו חסך מוזר באהבה
כך שכל חיבוק ונשיקה
רק מזכיר שאני בודדה.
על מי אפשר לסמוך?
אצל מי לבקש מחבוא?
החשכה עשתה ממני עוורת
הדרך ארוכה ומתפתלת
ותמיד נדמה שאני מאחרת
מי שיצר אותי טעות עשה
שכח פסיק בסוף הפיסקה
עתה אני לא עובדת כשורה
איך זה שאין לכלום משמעות?
האם תהיה לי אי פעם מטרה?
לא מספיק ועדין- יותר מידי
אין קול אחד שיצביע בעדי
אפילו לא עם היד שהיא שלי
אני פשוט אמשיך בדרך ללכת
אף שאני מרגישה כעלה בשלכת
נראה שהאפלה תמיד אצלי שוכנת
YOU ARE READING
שירים
Şiirרוב השירים הם שירים שלא ערכתי רוב השירים הם שירים שמהר כתבתי השירים האלה הם לא כאלה מרשימים אך השירים האלה בשבילי הם חשובים מי יודע, אולי תתחברו למה שאני כותבת, תעדכנו אם כן, אולי נבכה קצת יחד במקום לבד
