התעוררתי ב10 בבוקר פקחתי את עיני ושפשפתי אותן קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים והלכתי לבחור בגדים, פתאום עיני נתקעו על השולחן שיש אצלי בחדר ראיתי מכתב מונח על השידה ועליו רשום לקארן התקרבתי לעבר המכתב בפחד פתחתי אותו
"בוקר טוב קארן.
נהנת אתמול?
אני נהניתי, את באמת אחות טובה, ראיתי את זה כאשר עזרת לאחיך. אני יודע שסבכתי אותך אתמול וכנראה גם העצבתי אותך, ואת בטח חושבת שאני מטורף או משהו בסיגנון, אבל את חייבת להאמין לי, ושנינו יודעים שאת מהססת ומבולבלת.
אני אחכה לך בבית הקפה ליד הפארק הראשי של העיר בשעה 18:00, מחכה לראות אותך" קראתי ושאלות עלו במוחי מה הוא רוצה ממני? איך הוא נכנס לחדר שלי? איך לא שמעתי אותו? ללכת או לא ללכת לפגישה איתו? לא ידעתי מה לעשות.
הטלפון צלצל פתאום וניתק אותי ממחשבותי "נמרוד" היה רשום על מסך הטלפון, הרמתי את הטלפן לענות לשיחה
"בוקר טוב" שמעתי שעניתי לשיחה
" בוקר טוב" עניתי
"מתי התעוררת?" שאל נמרוד
"לפני כמה דקות" עניתי ביאוש
"קרה משהו?"
"לא"
"אז למה את נשמעת ככה?"
" איך ?" שאלתי
"מיואשת, כאילו את לא מרוכזת, כאילו קרה משהו"
שתקתי לא ידעתי מה להגיד
"זה בגלל מה שדיברנו אתמול?" שאל נמרוד
לא עניתי, לא ידעתי מה להגיד
"קארן?" נמרוד שאל מעבר לקו
"כן?" עניתי
"למה את ככה?, מה קרה?"
"אני לא יודעת מה לעשות?, שהתעוררתי היה לי מכתב בחדר שאדוארד כתב ואין לי מושג איך הוא שם אותו בחדר והוא הזמין אותי לפגישה"
"ואת רוצה ללכת?" אורנלנד שאל
"אני לא יודעת מצד אחד אני רוצה ללכת, אני רוצה לדעת כל מה שהוא יודע על ההורים שלי, מצד שני אני מפחדת, איך הוא נכנס לחדר שלי בלילה?, איך הוא יודע דברים על המשפחה שלי?" אמרתי
"אני מבין אותך, יודעת מה יש לך 10 דקות להתארגן"
"להתארגן למה?" שאלתי
"תוך 10 דקות אני מתחת לבית שלך, תתכונני"
ונמרוד ניתק את השיחה לפני שהספקתי לענות.
הרגשתי שמחה בגופי משום שהרבה זמן לא יצאנו רק אני ונמרוד בגלל העומס של העבודה, החברים, החיים.
הלכתי לארון שלי ובחרתי מהר מה ללבוש לבסוף בחרתי חולצה לבנה ארוכה קשרתי אותה שיראו את הבטן ג'ינס שחור ונעליים שטוחות לבנות התלבשתי מהר והתקדמתי אל המטבח הכנתי לי לשתות נס, הטלפון צלצל "נמרוד" הופיע על המסך "אתה למטה?" שאלתי הוא ענה "כן, יאללה בואי" "אני באה" אמרתי ונתקתי את השיחה לקחתי את הכוס עם הנס נעלתי את הבית וירדתי למטה ראיתי את נמרוד מחכה בתוך המכונית נכנסתי למכונית
"היי, מכוער"
"היי גם לך מכוערת"
" לאן נוסעים?" שאלתי
"תכף תראי" אמר והתחיל לנסוע
"אני מבין שישנת טוב" אמר נמרוד
" למה אתה חושב?" שאלתי
"מישהו נכנס לך לחדר ולא שמעת, מה זה אומר?"
"אני באמת לא יודעת איך לא שמעתי, אם אורנלנד קם לשירותים אפילו אני שומעת ואני ישנה עם דלת סגורה" אמרתי
"באמת מוזר" אמר נמרוד והחנה את האוטו על חוף הים
"קחי תחזיקי"אמר והביא לי שתי שמיכות ואחת הוא החזיק הוא נעל את האוטו והתקדמנו לעבר הים התיישבנו ליד הים הנחנו שמכה אחת על החול ואת השתיים האחרות השארנו כדי להתכסות
"אז אתה באמת מכיר אותי"
"מי אם לא אני " אמר אורנלנד
"יודעת מה את צודקת זה באמת מרגיע לשבת ככה לראות את הים ולשמוע מוזיקה" המשיך אורנלנד
" אבל אין פה מוזיקה" אמרתי
"אז שימי " אמר אורנלנד ושמתי שיר אקראי מהיוטיוב
"אז מה את מתכוונת לעשות?" שאל שנגמר השיר "אני לא יודעת" אמרתי ביאוש
" אני כן רוצה לדעת דברים על ההורים שלי אבל אני פוחדת להתאכזב" המשכתי
"את צריכה להחליט מה את מעדיפה לא ללכת ולהישאר בחוסר ודאות או ללכת ולגלות את האמת גם אם היא לא טובה " אמר נמרוד
"למרות שאני עדיין חושב שהוא משוגע ואת לא צריכה ללכת כי את לא יכולה לסמוך על אדם שאת לא מכירה"
"אני יודעת אבל משום מה זה לא מציק לי לא יודעת למה אני מאמינה לו שהוא אומר את האמת אני מרגישה את זה מבפנים"
" אני לא יכול להחליט בשבילך זאת החלטה שלך, אבל את צריכה לקחת בחשבון שאת יכולה להתאכזב" אמר נמרוד וחיבק אותי חיבוק קצר
"עוד מעט שש אני צריכה להחליט"
"אז מה את בוחרת?" שאל נמרוד
_________________________
תודה לכולם על הצפיות 🙏
מקווה שאהבתם❤
סליחה שלא העלתי הרבה זמן פרק יש לי תקופה עמוסה 🙄
אבל יש לכם עכשיו פרק לקרוא בפורים 🤡
וזה פרק לכבוד היום הולדת שלי🎉
YOU ARE READING
יש סודות שלא מגלים...
Science Fictionבלילה אחד ההורים של קארן נטשו אותה ואת אחיה בבית יתומים קארן בת שנתיים ואחיה אורנלנד בן 5 הסיפור מתרחש כעבור הרבה שנים שדברים מוזרים מתחילים לקרוא קארן מגלה שהיא לא עוד סתם אישה אלה שהיא נצר לשושלת של אנשים עם דם מיוחד דם שנועד לעזור ולהציל את העולם...
