יש סודות שלא מגלים...

פרק 10

כך נרדמתי עם המנגינה של השיר והקול של נמרוד שר אותו...

________________________
*בוקר*
פתחתי את עיניי האור שנכנס לחדר סינוור אותי "בוקר טוב אמר נמרוד כשנכנס לחדר " בוקר טוב" החזרתי "כמה זמן אתה ער?" המשכתי "ישנתי על הריצפה כי לא רציתי להעיר אותך אז התעוררתי מוקדם עם כאב גב" "סליחה " אמרתי וצחקתי "מה מצחיק ?" שאל נמרוד" " איך נהיית זקן זה מצחיק " החזרתי "ואני לא היחיד " אמר ויצא מהחדר קמתי מהמיטה שטפתי פנים צחצחתי שיניים סידרתי את השיער והתלבשתי ויצאתי מהחדר לכיוון המטבח שריח של אוכל עלה באף שלי "מריח טוב" אמרתי לנמרוד שעמד ובישל "איפה אורנלנד?" שאלתי "הוא יצא ממש מוקדם הוא אמר שיש לו לחץ בעבודה " אמר נמרוד והגיש את האוכל לשולחן ישבתי מולו ואכלנו ארוחת בוקר "את בסדר נכון ?" הוא שאל ברגע של שקט דואג לשלומי בגלל מה שקרה אתמול "כן עכשיו אני בסדר" אמרתי וחייכתי אליו חיוך קצר למרות שלא חשבתי ככה לגמרי עדיין היה בי הפחד הזה מאדוארד, נמרוד סיים לאכול ונסע לעבודה הוא היה חייב ללכת ואני נשארתי בבית כי היום אני עובדת משמרת בערב את כל היום העברתי בנקיונות וסידור החדר שלי אחרי שלא סידרתי אותו הרבה זמן הסתכלתי בשעון והשעה הייתה חמש בצהריים התארגנתי לעבודה ויצאתי בעשרים לשש במטרה להגיע לעבודה בשש בלי פקקים הדרך הייתה מהירה הגעתי לעבודה נכנסתי לחדר הרופאים וחיפשתי את ענבל ללא הצלחה פתחתי את הטלפון והיא לא ענתה שלחתי לה הודעה "ענבל איפה את צריכה להתחיל משמרת ?" אך היא לא ענתה ניסיתי עוד כמה פעמים להתקשר אליה אך ללא הצלחה המשמרת עברה רגוע בלי מקרים מיוחדים חוץ מששאלו אותי הרבה איפה עינבל ואמרתי שהיא עם אמא שלה כי היא לא מרגישה טוב והיא מבוגרת אבל באמת שנלחצתי זה לא מתאים לעינבל להעלם ככה סיימתי תמשמרת באחת בלילה ונסעתי לבית "אני בבית" אמרתי שנכנסתי ונמרוד צעק מחדר העבודה " יש אוכל על השולחן" הלכתי לחדר העבודה "מה קורה?" שאלתי  "קארן אני ממש עסוק יש לי עוד מלא דברים להספיק אז נדבר אחר כך בסדר? " שאל נמרוד " כן , אבל אתה חייב להפסיק להילחץ מהעבודה" אמרתי והלכתי לשבת בסלון ניסיתי לחייג עוד פעם לענבל אך ללא מענה ההודעה מהבוקר סומנה בשני ווי כחול "את בסדר?, למה את לא עונה לי?" שלחתי עוד הודעה והלכתי לישון בחדר...
*3:37 בלילה *
אני מתעוררת ושומעת שהטלפון מצלצל ניתקתי אותו אך הוא חייג שוב ושוב הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 3:37 בבוקר "מי מתקשר אליי בשעה כזאת?" שאלתי את עצמי לקחתי את הטלפון והשם של עינבל היה על המסך עניתי לשיחה
"היי קארן, הערתי אותך? " קולו של אדוארד נשמע מעבר לקו
"למה אתה מדבר מהטלפון של ענבל?, איפה היא?" שאלתי בלחץ
"תעבירי תשיחה על וידאו" ציווה אדוארד
עשיתי כדבריו
"היי" אמר אדוארד שהיה בחדר חשוך
"איפה ענבל?" שאלתי בעצבים
"למה את כועסת קארן?" שאל אדוארד " הינה היא פה " המשיך וכיוון את הטלפון על מישהי שהייתה קשורה לכיסא וראשה היה מכוסה בבד שחור אדוארד הוריד את הכיסוי מהראש של האישה וראיתי את ענבל העיניים היו אדומות ונפוחות מבכי והפה שלה היה חסום עם חתיכת דבק
"עזוב אותה " צעקתי לטלפון
" את רוצה שאני אעזוב אותה, אז תצטרכי להביא לי משהו שווה" אמר
מה אתה רוצה ?" שאלתי בלחש אחרי שחשבתי כמה שניות
"אותך" אמר אדוארד
"מצחיק מאוד אתה מוכן להגיד מה אתה רוצה  " צעקתי בעצבים עם דמעות בעיניים
"אמרתי לך אני אעשה הכל כדי שתבואי איתי עד מחר את תתנהגי כרגיל ובערב אני אשלח לך כתובת שתבואי אליה וברגע שאנחנו נלך ענבל תשתחרר, אם אני אשמע שמישהו יודע, שבאת עם משטרה, שניסית לעשות משהו נגדי היא תמות "
הוא אמר והדמעות זלגו מעני
"ברור?" הוא שאל אך לא עניתי
"ברור?" הוא שאל בצעקה שגרמה לי לקפוץ
" ברור" עניתי בלחש
" לילה טוב " אמר וניתק את השיחה
נשארתי לשבת מול המסך השחור של הטלפון והדמעות לא הפסיקו לצאת והמחשבות לא הפסיקו לרוץ במוחי והמחשבה העיקרית מה לעשות...?

________________________
מצטער שלא העלתי הרבה זמן פרק יש לי תקופת הומס...
מקויה שתוהבו 🖤
תנו תגובה וכוכב💫