יש סודות שלא מגלים...

פרק 6

"מה אתה עושה פה" שאלתי בלחש "באתי בשבילך" אמר וצמרמורת עברה בגופי.
הבטתי עליו במבט מפוחד " מי אתה?" שאלתי "אדוארד, נעים להכיר קארן" אמר והלך לאורנלנד
מבטי נתקע עליו " על מי את מסתכלת" ענבל שאלה אותי "על אף אחד" עניתי ומבטי הופנה מאדוארד "את צריכה עזרה?" ענבל שאלה אותי "כן קחי את זה בבקשה אליהם" אמרתי לענבל והבאתי לה את המגש ענבל לקחה את המגש לכל החברים של אורנלנד. הסתכלתי על אדוארד בסקרנות לדעת מי הוא מה הוא עושה פה ואז מבטנו הצטלבו שברתי את המבט הלכתי לחדר וניסיתי לא לחשוב על אדוארד אך לא הצלחתי עדיין עלו אותן שאלות לראשי מי הוא? מה הוא עושה פה? למה הוא בא דווקא עליי? הרבה שאלות אך לא היו לי תשבות. נקישות נשמעו לפתע בדלת חדרי הפתוחה מבטי הופנה על הדלת אדוארד עמד בדלת הביט בי במבט ארוך " אפשר להיכנס?" שאל ולפני שהספקתי לענות הוא נכנס והתיישב על קצה מיטתי נרתעתי ועברתי משכיבה לישיבה " למה את פה ולא חוגגת עם אחיך?" שאל אדוארד לא עניתי על שאלתו ושקט שרר כמה שניות בחדר "מי אתה?" שברתי את השתיקה "אדוארד כבר אמרתי לך" החזיר "מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בפחד אדוארד הביט בי בעניים במבט חודר "אני לא רוצה ממך כלום, זה העולם שרוצה ממך" אמר וקם מהמיטה לכיוון היציאה לפני שהספקתי להגיב תפסתי את ידו " די עם החידות האלה" אמרתי בכעס וללא פחד אדוארד נהנח וחזר לשבת על המיטה "תסביר!" ציוותי הוא הביט בי במבט ארוך" אני לא יכול" אמר לפתע " יום יבוא והבן אדם הנכון יסביר לך זה מה שאמא שלך ביקשה" אמר אדוארד רציתי לעצור אותו אבל לא יכולתי, קפאתי ומבלי להרגיש דמעה זלגה מעיניי. ושוב מחשבות הציפו את מוחי למה הוא התכוון? מה הוא רוצה? מי הוא? למה הוא כל כך מסתורי? הוא מדבר כמו משוגע חשבתי לעצמי אבל לא יודעת למה הפנים שלו המבט שלו העיניים שלו גורמים לי להאמין לו, אני מרגישה את זה מבפנים אני מרגישה שהוא אומר את האמת והוא לא משוגע או מטורף אפילו שזה נשמע ככה. ישבתי במיטתי ולא יכולתי להפסיק לחשוב על כל מה שקרה על אדוארד על אמא שלי ענבל נכנסה לפתע לחדר ומהר ניגבתי את דמעותיי כדי שלא תשים לב שירדו לי דמעות. "מה את עושה פה?, בואי כיף שם" אמרה ענבל ולפני שהספקתי לענות ענבל אחזה את ידי ומשכה אותי מהמיטה לסלון שכולם ישבו שם כולל אדוארד למרות שלא היה לי אכפת חשבתי רק שאני משמחת את אחי אורנלנד ביום הולדתו למרות שלפעמים לא הרגשתי בנוח בגלל נוכחותו של אדוארד אבל שמבטנו הצטלבו הרגשתי שהוא מעביר צמרמורת בגופי וכל פעם מבטו העלה לי את המחשבה שבאמת אכפת לו ממני והוא לא משוגע וכך ישבתי עם כולם עד סוף המסיבה. בשתיים וחצי בבוקר שאורנלנד וחברים שלו החליטו שהם הולכים להמשיך לחגוג במועדון " רוצה לבוא? " שאל אחד מחביריו של אורנלנד " לא אני קרוע מעייפות אני אלך לישון, אבל תודה" אמרתי בחזרה ענבל החליטה שהיא הולכת עם אורנלנד וחבריו למועדון אבל נמרוד החליט שהוא נשאר איתי בבית "רוצה לשתות?" שאלתי את נמרוד "קולה" ענה והלכתי למזוג לו משקה במטבח חזרתי לסלון "נמרוד איפה אתה?" שאלתי שלא ראיתי אותו בסלון "בחדר שלך" החזיר והלכתי גם אני לחדרי הבאתי את כוס הקולה לנמרוד וישבתי לצידו על מיטתי נשענתי עליו והוא חיבק אותי " מה קרה היום?" שאל לפתע "כלום מה יכול לקרות" עניתי וגיחוך נפלט מפיו "את יודעת שאני מכיר אותך הכי טוב בעולם, את לא יכולה לעבוד עלי, ראיתי שמשהו הפריע לך במסיבה" אמר נמרוד היה שקט לכמה שניות " לא יודעת, האדוארד הזה נראה לי מוזר, גם במהלך המסיבה הוא בא אליי לחדר והתחיל לדבר על אמא שלי כל מיני דברים" אמרתי "
מה הוא אמר לך?" שאל נמרוד "לא יודעת, הוא מדבר כל הזמן בחידות ולא הצלחתי להבין מה הוא רוצה, דרשתי ממנו תשובות והוא אמר שבזמן הנכון הוא יספר לי שזה מה שאמא שלי ביקשה" אמרתי " כדאי לך לעזוב את זה הוא, בטח סתם משוגע אל תחשבי על זה כי את סתם תתאכזבי, אני מכיר אותך ואני עברתי איתך את כל התהליך של כל הזכרונות שפתאום צצו לך בראש ושיגעו אותך, שכל הזמן ניסית למצוא עליה דברים וניסית להבין למה היא עזבה אותך, ואני לא רוצה שסתם תתאכזבי שוב" אמר נמרוד שכבתי על המיטה והנחתי את ראשי על נמרוד, נמרוד חיבק אותי המשכנו לדבר עד שנמרוד הלך לביתו ונרדמתי עם מחשבות על אדוארד ועל אימי....

________________________
עברנו את ה-200 צפיות 👏
תודה לכולם מקוושה שתמשיכו לקרוא ולענות 🖤
תנו כוכב ותגובה👍